פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7337/11
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מיכל אוזון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.9.11 בע"פ 57647-05-11 שניתן על ידי כבוד
השופט רענן בן-יוסף
בשם המבקשת:
עו"ד אשר ארבל
בשם המשיבה:
עו"ד סיון רוסו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"פ 57647-05-11, כבוד השופט ר' בן יוסף )
מיום 8.9.2011 בו נדחה ערעורה של המבקשת על גזר הדין שניתן בבית המשפט לתעבורה בתל אביב (ת' 33891-07), כבוד סגן הנשיא השופט י' ויטלסון ) מיום 26.4.2011.
כנגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה במהירות עולה על המהירות המותרת ונהיגה בשכרות. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקשת, על פי הודאתה, וגזר עליה עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 24 חודשים, פיסלה מותנית, קנס בסך של 2,000 ש"ח והתחייבות כספית. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקש כנגד גזר הדין. הוטעם כי המבקשת כלל לא התייצבה לדיון, עילה לדחיית הערעור כשלעצמה (ראו סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982), וכן כי בנסיבות המקרה בהן נסעה המבקשת במהירות מופרזת כאשר היא שיכורה – אין מקום להתערב בעונש שהוטל עליה.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוענת המבקשת כי בנסיבות המקרה דנן מוצדק היה להקל עמה בעונש. זאת לאור העובדה שריכוז האלכוהול שנמצא בבדיקת ה"ינשוף" שנערכה לה, היה גבולי, וכי מדובר בריכוז אשר במקרים רבים מביא למחיקת כתב האישום. כמו כן לטענתה המהירות בה נסעה הייתה אמנם גבוהה מן המותר אך לא רחוקה מהמהירות בה ניתנת ברירת משפט על פי דין ועל כן העונש שנגזר לה חורג ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת. עוד לטענת המבקשת החמרה בעונשה סותרת את עקרון האחידות בענישה. לאור האמור, היא מבקשת כי תינתן רשות ערעור וכי בקשתה תידון כערעור.
המשיבה טוענת ראשית כי הבקשה אינה מעלה שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופם של דברים היא טוענת כי דין הבקשה להידחות שכן טענתה לפיה העונש שנגזר עליה חורג ממדיניות הענישה המקובלת – נעדרת תמיכה בדין. כן מדגישה המשיבה כי המבקשת הורשעה בשתי עבירות וכי השילוב ביניהן הוא שמצדיק ענישה משמעותית.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הלכה היא כי רשות ערעור תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית וציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). כפי שטוענת בצדק המשיבה, הבקשה שלפניי אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. טענתה של המבקשת שלפיה נגזר עליה עונש החורג ממדיניות הענישה אינה נתמכת בדין או בנימוק ענייני. כמו כן, ובעיקר לאור עונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק לעבירות מן הסוג שעברה המבקשת (ראו סעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961), הרי שלא מצאתי ממש בטענה כי מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה, בוודאי לא באופן המצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו רע"פ 1174/97
רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) . לבסוף יוער כי בנסיבות המקרה, בהן נהגה המבקשת בשכרות ובמהירות בניגוד לדין, מקובלות עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי ולא מצאתי מקום להתערב בה פסק דינו.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט' בכסלו התשע"ב (5.12.2011).
ש ו פ ט