רע"פ 735/06 רן גרייצרשטיין נ. מדינת ישראל

בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70303/05, מיום 17.11.05, שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' אהד.

ביום 19.6.03 נרשמה לחובת המבקש הודעת תשלום קנס בגין אי-ציות לתמרור האוסר על עצירת כלי הרכב לאורך אבני שפה הצבועות באדום-לבן. שעה ו-20 דקות לאחר מכן נרשמה לחובת המבקש הודעת תשלום קנס נוספת בגין ביצוע אותה עבירה, באותו מקום ועל-ידי אותו שוטר. המבקש שילם את הודעת הקנס הראשונה ופנה למשטרת ישראל בבקשה לבטל את הודעת הקנס השנייה. בקשתו זו של המבקש נדחתה על-ידי המשטרה.

ביום 23.1.05 דן בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ש' איזקסון) בעניינו של המבקש, וחייבו בתשלום הקנס השני, שעמד על סך של 100 ש"ח.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור, תוך שהוא לא ראה לנכון לקבל את טענתו של המבקש, לפיה העבירה אותה עבר הינה עבירה מתמשכת המתחדשת מדי יום, או למצער כל 12 שעות, ועל כן מתן שני קנסות תוך זמן כה קצר מהווה התעמרות בו. עוד קבע בית המשפט, כי על המבקש לציית ככל אזרח אחר לחוקי התנועה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו, בגדרה שב המבקש על הטענות שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.

ביום 23.5.06 התקבלה תשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, ובה צויין, כי מבדיקה שנערכה על-ידה עולה, כי בהתאם לנוהלי המשטרה משנת 2005, אין לרשום קנסות בגין ביצוע עבירות חנייה באותו מקום, אלא לאחר חלוף שעתיים מעת מתן הקנס הקודם. מאחר שבמקרהו של המבקש חלפו אך שעה ו-20 דקות בין מתן הקנס הראשון לבין השני, הסכימה המשיבה, לפנים משורת הדין, למתן רשות ערעור בתיק ולקבלת הערעור לגופו.

החלטנו לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור.

בהסכמת בא-כוח המשיבה, אנו מקבלים בזה את הערעור ומבטלים את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. התוצאה היא, כי המבקש אינו מחויב לשלם את הקנס הנוסף שהוטל עליו על-ידי בית-משפט השלום לתעבורה.