רע"פ 735/11 שי מזור נ. מדינת ישראל

פניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ת 37355-08-10, כבוד השופט כ' סעב ) מיום 9.12.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (ת"ד 30122-08, כבוד השופט ש' בנג'ו ).

המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש. הוא נדון לפסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים, וכן נגזרו עליו פסילה על תנאי וקנס. על פי הנטען בכתב האישום בו הורשע המבקש, בתאריך 29.9.2007, הוא נהג ברכבו בכביש 75. הוא החל לסטות ימינה לכיוון ובבת אחת סטה שמאלה לכיוון אי התנועה הבנוי המפריד בין מסלולי הנסיעה, ובכך חסם את דרכה של נהגת ברכב אחר וכתוצאה מכך, נאלצה נהגת הרכב לבלום בלימת חירום, תוך סטייה שמאלה, על מנת למנוע את ההתנגשות, אך לא הצליחה למנוע את ההתנגשות ופגעה בעוצמה רבה בחלקו האחורי של רכבו של המבקש. כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם המבקשת, הנהגת ושישה נוסעים נוספים.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הותיר את הרשעתו על כנה. לטענתו הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי לא התייחסו לטענה כי לאור המרחק הרב בין רכבו לרכב האחר, אזי היא אשמה בתאונה, וכן לא הייתה התייחסות ממשית לטענה כי לאור סימני בלימת הרכב האחר נראה כי הוא נסע בנתיב השמאלי, ולכן הגרסה של נהגת הרכב האחר איננה נכונה. לטענתו, יש מקום בנסיבות הללו להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות שנקבעו בבית המשפט לתעבורה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים חריגים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת

(הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, לא מצאתי בבקשה כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור.

יתר על כן, כפי שהדגיש זאת אף המבקש בבקשתו, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"א 8566/06 אמריקור שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , פס' 28 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.11.2009); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים

כרך ב 1945 (2009)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו, וחרף טענות המבקש אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות וממצאי המהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת. כאמור, המבקש הורשע בדין לאחר שמיעת הראויות בבית המשפט לתעבורה. לא מצאתי בבקשתו כל תימוכין לטענותיו העובדתיות, ומכל מקום מובן שהוא שאין בטענות הלו כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוגשה עמה.