רע"פ 737/03 פיוטר (בן בנימין) שבייב נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בטבריה בעבירת בריחה ממשמורת חוקית, לאחר שברח מן הכלא בעת חופשה, ונתפס על-ידי המשטרה לאחר שבעה חודשים במהלך ביצוע עבירת סמים. בית-משפט השלום גזר עליו חודש מאסר בפועל, במצטבר למאסר אותו ריצה, ושישה חודשי מאסר על-תנאי.

המדינה הגישה לבית-המשפט המחוזי בנצרת ערעור כנגד קולת העונש. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור, בקובעו כי בית-משפט השלום לא נתן משקל ראוי לחומרת העבירה והתעלם מן ההיבט ההרתעתי; כי העונש שגזר על המבקש נוטה באופן קיצוני לקולא עד כדי פגיעה באינטרס הציבורי; כי למבקש הרשעות קודמות רבות; כי העונשים הקודמים שהוטלו עליו לא הביאו להרתעתו; וכי לאור הנסיבות החמורות בהן בוצעה העבירה, יש מקום להתערב בגזר-הדין אף אם המבקש סיים לרצות את עונשו. בית-המשפט גזר על המבקש 14 חודשי מאסר, מהם 4 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, קנס והתחייבות כספית. עוד קבע בית-המשפט, כי מארבעת חודשי המאסר ינוכה חודש המאסר שהמבקש ריצה בהתאם להחלטת בית-משפט השלום.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה טען המבקש, כי אין גזר-הדין של הערכאה הראשונה חורג בצורה קיצונית מרמת הענישה הראויה במידה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור, וכי בית-המשפט המחוזי התעלם מכך שהמבקש סיים לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר.

יש לדחות את טענות המבקש. שכן, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי בנסיבות החמורות בהן בוצעה העבירה על-ידי המבקש ולנוכח עברו הפלילי, החלטת בית-המשפט המחוזי להחמיר בעונשו סבירה היא ואין מקום להתערב בה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כאמור בהחלטת בית-המשפט המחוזי.