פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7391/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
נדאל ואדי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מיום 13.9.11 בעפ"ג 49812-06-11 שניתן על-ידי סגן הנשיאה סגל
והשופטים הכהן וגרינברגר
בשם המבקש:
עו"ד גדי טל
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה סגל והשופטים הכהן וגרינברגר) בעפ"ג 49812-06-11 מיום 13.9.11, במסגרתו התקבל חלקית ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת שלו-גרטל) בת"פ 2863-07-10. בגזר הדין בבית משפט השלום הוטלו על המבקש מאסר בפועל לתקופה של שנה ושישה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי הפחית את עונש המאסר בפועל לשבעה חודשים. עניינה של הבקשה רמת הענישה בעבירה של החזקת נשק.
רקע והליכים
ב.
במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש, יליד 1979, כי החזיק בביתו נשק שמצא בסמוך לביתו, בתקופה של ריב חמולות בכפר בו גר. הוסכם בהסדר, כי המבקש יטען הוא שמצא שקית עם אקדח וכדורים; לא פתח את השקית, אך הרגיש כי יש בה אקדח; אולם לא ידע על קיומם של כדורים. כן הוסכם, כי למשיבה אין ראיות לסתור את האמור, וכי הצדדים יהיו חופשיים לטעון לעניין העונש.
ג.
שירות המבחן הגיש לבית משפט השלום תסקיר בו הוערך, כי המבקש, נשוי ואב לשלושה ילדים, ביצע את העבירה על רקע אישיותו הילדותית, המאופיינת לעיתים בטשטוש גבולות, אף שנמצא אדם אחראי ורציני. צוין, כי הרשעתו גרמה לו למצוקה נפשית, וכי הביע חרטה ואשמה. שירות המבחן התרשם, כי המבקש חשש למסור את הנשק למשטרה שמא ימצאוהו קשור לנשק; אך מנגד, חשש להחזירו למקום הימצאו פן יעשה בו שימוש לרעה. נוכח האמור, הומלץ על עונש מאסר על תנאי ועבודות שירות. אוסיף, כי הוזכר שהמבקש עתר לאיחוד משפחות עם רעייתו, אזרחית ארה"ב, ויתכן קושי בכך בעקבות הרשעה, והוא הדין לעבודתו כנהג הסעות; ואולם, בשל חומרת העבירה ורישום פלילי קודם לא הומלץ על אי הרשעה.
ד.
במסגרת הטיעונים לעונש מטעם המדינה נמסר, בין היתר, כי למבקש - כאמור - רישום פלילי (ללא הרשעה) בגין עבירה של שיבוש הליכי חקירה, בגינה נגזרו על המבקש 140 שעות של שירות לתועלת הציבור. נטען כי יש לראות בחומרה את מעשה המבקש, שהחזיק בנשק זמן רב מאז מצאו. הוצגו פסיקות של בית משפט זה, לפיהן בעבירות של החזקת נשק ראוי שייגזר מאסר בפועל, גם מקום שלנאשם אין עבר פלילי. בא כוח המבקש ריכז עיקר טענותיו נגד גזרי הדין שהגישה המדינה. נטען, כי בכל אותם מקרים נסיבות העבירה חמורות מאלו שבענייננו ואין להקיש מהם, שהרי המבקש לא רכש את האקדח; לא עשה בו כל שימוש; ואף לא פתח את השקית בה נמצא. כנטען, לקיחת האקדח ממקום הימצאו מנעה סכנה אפשרית. בהקשר זה הוצגה פסיקה לפיה מקרים בהם נטילת נשק עשויה היתה למנוע אירועים מסוכנים אחרים, הסתיימו ללא הרשעה. בא כוח המבקש ביקש להדגיש במיוחד שתיים מנסיבותיו האישיות של המבקש (שעלו כאמור גם בתסקיר):
האחת, כי הוא עובד כנהג של מוסדות ציבור, ועצם ההרשעה תפגע ביכולתו להמשיך לעבוד בהם. השניה, כי הרשעת המבקש עלולה לסכל הליך ארוך של איחוד משפחות עם אשתו. לפיכך ביקש, כי ההליך יסתיים ללא הרשעה.
ה.
בית משפט השלום סקר את הטיעונים לעונש והתייחס לתסקיר שירות המבחן. בין היתר, התחשב בית המשפט בהשפעתה הרשעה על בקשת איחוד המשפחות ועל עבודתו כנהג מוסדות ציבור; כן נדרש לחומרה של עבירת החזקת הנשק. נוכח האמור, השית על המבקש עונש של שנה מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים על כל עבירת נשק.
ו.
על גזר דין זה הוגש ערעור. בית המשפט המחוזי שדן בערעור קיצר את עונש המאסר בפועל, משום שהיה גבוה מהעונשים שהציגה המאשימה בפסיקה שמסרה, והעמידו על שבעה חודשים בפועל.
הבקשה
ז.
בפנינו טוען המבקש כי יש לבחון את רמת הענישה הרצויה בעבירת החזקת נשק, מקום שנאשם לא הצטייד בנשק מרצונו, ובפרט כאשר מצאו ונטלו כדי למנוע סכנה, ללא מניע עברייני. כן העלה את השאלה האם מאסר בפועל הוא סטנדרט ענישה "אוטומטי" בעבירת נשק. בנסיבות טען, כי שבעה חודשי מאסר בפועל עולים על רמת הענישה המקובלת, תוך הידרשות לתקדימים.
דיון והכרעה
ח.
לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה, אשר עיקרה ביישום קונקרטי של הלכה קיימת בנסיבות המקרה. רשות ערעור ניתנת מקום בו סוגיה משפטית חורגת מעניינים של הצדדים ( רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,
פ"ד לו(3) 123 ). ככלל, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)).
ט.
הלכה ברורה יצאה מבית משפט זה באשר לחומרתה עבירות של החזקת הנשק, גם מקום שלנאשם אין עבר פלילי, או לא נמצא מניע להחזקה (רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ). חומרת העבירה אינה טמונה אך בכוונתו של המחזיק בנשק, אלא בעצם ההחזקה ובסיכון שגלום בה (ע"פ 3300/06 אבוסנינה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ). מאסר מאחורי סורג ובריח אינו בבחינת ענישה "אוטומטית", אלא ברירה ראויה המבטאת את חומרת העבירה. עמדתי על כך באחת הפרשות:
"דרך המלך בכגון דא, בסופו של יום, צריכה להיות ככלל מאסר מאחורי סורג ובריח, וזאת בראש וראשונה להרתעת היחיד והרבים; אורך התקופה כרוך כמובן בנסיבות הספציפיות של העושה והמעשה. אכן, ערים אנו לכך שלאדם בעל רקע נורמטיבי, וכזה הוא המבקש, שהות במאסר אינה קלה כל עיקר, ובהיותו במעצר חוה מקצת הטעם. אך נשק הוא נשק הוא נשק, ובנסיבות הישראליות נשק בידיים לא מורשות עלול להתגלגל למקום לא טוב, וכדברי האומר "מחזה שבמערכתו הראשונה נראה אקדח, עשוי האקדח לירות במערכה האחרונה" ( ע"פ
5220/09
עוואודה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) – פסקה י')".
י.
לנסיבותיו האישיות של המבקש נדרשו בתי המשפט הקודמים. אל מולן עומד האינטרס הציבורי. בהרתעה מהחזקת נשק לשם שמירת שלומו של הציבור, מה גם שהמבקש כבר הסתבך בפלילים פעם אחת בעבר. בנסיבות, לא נמצא מקום להתערב בעונש שנגזר. איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, י"ז בחשון תשע"ב (14.11.2011).
ש ו פ ט