בבית המשפט העליון
רע"פ 7407/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוראד עיסא
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 72117/04 מיום 11.9.2006, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ז' המר והשופטים י' שיצר ור' בן-יוסף
בשם המבקש:
עו"ד פריג אנואר
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בפתח-תקוה (ת"פ 1824/03) בגין עבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. לפי הנטען בכתב האישום, הסיע המבקש, בתאריך 1.11.02, ארבעה תושבי האיזור השוהים בישראל שלא כדין.
בית-משפט השלום בפתח-תקוה (כבוד השופטת ל' לב-און) הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו, וגזר עליו עונש של שלושה חודשי מאסר ויום לריצוי בפועל, ששה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים על העבירה בה הורשע וכן קנס בסך 2,000 ש"ח או חודש מאסר תחתיו.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ז' המר והשופטים י' שיצר ור' בן-יוסף) דחה את הערעור במעמד צד אחד, היות והמבקש ובא-כוח לא התייצבו לדיון.
בא-כוח המבקש הגיש באותו היום (11.6.06) בקשה לביטול פסק-הדין, אשר נדחתה. בבקשתו, טען בא-כוח המבקש, כי אמנם נשלח לו זימון לדיון בתאריך 11.9.06, אך מועד הדיון לא נרשם ביומנו עקב טעות משרדית. ביום הדיון נכח בא-כוח המבקש בבית-המשפט בעניין אחר ונפגש באקראי עם עמית למקצוע שהודיע לו על קיום הדיון בעניינו של המבקש באותה העת. כשהגיע בא-כוח המבקש לאולם בו התקיים הדיון ביקש מההרכב, שישב עדיין באולם, לשמוע את הערעור, אך ההרכב דחה את בקשתו, על אף הסכמתה של באת-כוח המשיבה לקיום הדיון.
לטענת בא-כוח המבקש, החלטתו של בית-המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לביטול פסק-הדין אינה סבירה היות והיא פוגעת בזכותו של המבקש להציג את טיעוניו בפני בית-המשפט ומעדיפה את הפרוצדורה על-פני המהות. לטענתו, קיים סיכוי רב, כי בית-המשפט היה מקל בעונשו של המבקש לו היה שומע את הערעור.
לאחר שעיינתי בבקשה המונחת בפניי, החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור לגופו.
אין חולק על-כך שפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אינו פגום, על-אף שניתן במעמד צד אחד, היות והזימון לדיון הומצא לבא-כוח המבקש כדין. יחד עם זאת, לבית-המשפט המחוזי סמכות להורות על ביטול פסק-הדין, סמכות הנתונה לשיקול דעתו. סבור אני, כי בהתחשב בנסיבות המקרה ובכך שהיעדרותו של בא-כוח המבקש לא נבעה כנראה מיחס של זלזול כלפי בית-המשפט, ובהתחשב גם בזכותו המהותית של המבקש להשמיע את טיעוניו בפני בית-המשפט, יש מקום לקבל את הערעור.
אנו מקבלים איפוא את הערעור ומבטלים את פסק-דינו והחלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 11.9.06. התיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי לצורך קביעת מועד לדיון בערעור לגופו.
גזר דינו של בית-משפט השלום מעוכב בזה עד למתן פסק-דין בערעור כאמור לעיל.
ניתן היום, כ"ד באלול
תשס"ו (17.9.06).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט