רע"פ 7417/08 אופיר דוד נ. מדינת ישראל

1

בית-משפט השלום בנתניה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בפריצה לאטליז, גניבה, היזק לרכוש במזיד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בעקבות כך הוא נדון לשנת מאסר, והופעל מאסר על תנאי בן שנתיים שהיה תלוי נגדו, מחציתו במצטבר. מיום שהורשע המבקש ועד לגזירת העונש חלפו כמעט שנתיים, במהלכן הוא שולב בתהליך של גמילה מסמים, תהליך שלווה בקשיים לא מעטים. בסופו של יום, ועל-אף אותם קשיים, המליצה קצינת המבחן להימנע מלשלוח את המבקש למאסר, ולהסתפק בחיובו לבצע שירות לתועלת הציבור. בית-משפט השלום, לאחר ששקל את חומרת מעשיו של המבקש ועברו הפלילי אל מול המאמצים שהשקיע כדי לנסות לשקם את עצמו, קבע כי האינטרס הציבורי והצורך בהרתעת עברייני רכוש גובר, וכי אין מקום שלא להפעיל את המאסר המותנה.

2.

בית-המשפט המחוזי מרכז, בדחותו את הערעור שהגיש המבקש, קבע כי בית-משפט השלום נתן את דעתו במידה הראויה לכל הנסיבות המקלות בטרם גזר למבקש את עונשו, ועל כן לא מצא מקום לשנות מגזר הדין.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מן הטעמים שנטענו בפני הערכאות קמא, היינו, כי אינטרס הציבור מחייב לאפשר לו להשלים את תהליך הגמילה והשיקום בו החל. המבקש מעלה חשש כי אם ישלח לבית-האסורים, יסוכלו מאמציו לשקם את חייו.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. המערער, הנושא על גבו נטל כבד של הרשעות קודמות, שב וחטא בעבירות שאינן פשוטות כלל ועיקר. החמור מכל הוא שהוא חזר לסורו חרף מאסר על תנאי ממושך שעמד נגדו, ללמדך עד כמה הוא מתקשה לשנות את אורחותיו. העולה מהאמור הוא שהחלטותיהן של ערכאות קמא ללכת לקראת המבקש בדרך של חפיפת חלק מהעונש המותנה שהופעל, היה המרב שניתן לעשות בנסיבות אלו, ועל כן לא מצאתי כי עניינו מחייב ליבון בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.