רע"פ 7457/09 פאדי אלדין נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, עובד שירות בתי-הסוהר לשעבר, שימש כסמל אגף בבית-הסוהר צלמון. ביום ז' בתמוז התשס"ז (23.6.2007) הוביל את אחד האסירים אל משרד החינוך באגף, שם חנק אותו, בעט בו והכה אותו באמצעות אלה. מאוחר יותר חש האסיר ברע, והמבקש שליווה אותו למרפאה ביקשו שלא לספר על אשר אירע, וכן הפציר בו ליישב את העניין ביניהם. בהמשך, פנה המבקש לאסיר אחר ולעובדים נוספים בבקשה לסייע לו להניא את האסיר מלהתלונן, וכן ביקשם לשבש דו"חות שנכתבו באשר לחבלה שנגרמה לאסיר. בעקבות כך הוגש נגד המבקש כתב אישום, ולאחר שהודה בעובדותיו, הרשיעו בית-משפט השלום בנצרת בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ושיבוש מהלכי משפט. בהמשך, דן בית-המשפט את המבקש לשנת מאסר, שני מאסרים על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 20,000 ש"ח.

2.

המבקש ערער על העונש לפני בית-המשפט המחוזי, שם טען כי ניתן משקל יתר לנסיבות המחמירות של מעשיו, ומאידך לא ניתן משקל הולם לכל אלה: עברו הנקי; הודאתו בעבירות; החרטה הכנה שהביע; פיטוריו מהשירות הציבורי; ומשפחתו הזקוקה לו. בית-המשפט דחה טענות אלה, והותיר את גזר דינה של הערכאה הדיונית על כנו.

3.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא שב ומפנה לאותן טענות אשר העלה בפני הערכאה קמא. ברם, לבקשה זו אין בידי להיעתר. כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני למעט במקרים חריגים ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). עניינו של המבקש אינו נמנה על אותם חריגים. הוא ניצל לרעה את כח המשרה שהופקד בידיו, חטא לתפקידו כלובש מדים האמור להקפיד בקלה כבחמורה, פגע בזכויותיו של אדם שעל בטחונו היה מופקד בלא כל הצדקה, ואף הדיח אחרים לסייע לו. על התנהגות זו לא היה מנוס מלהגיב בענישה חמורה, ועל כן לא מצאתי כי בפסק דינו של בית המשפט נפל דבר המצדיק ליבון בפני ערכאה שלישית.

לפיכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.