רע"פ 7458/04 חיים נחמני נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ש' ברלינר, י' גריל וי' דר ) אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (השופטת ר' לאופר-חסון ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בדיון בבית משפט השלום התברר כי ביום 14.2.01 התפתח וויכוח בין המבקש, שעבד כסוכן מכירות, לבין מנהל המכירות הממונה עליו (להלן – המתלונן ) ובמהלך אותו וויכוח חבל המבקש במתלונן על ידי כך שסגר בחוזקה את דלת המשרד על אצבעות ידו הימנית של המתלונן. למתלונן נגרם שבר באצבעותיו, הוא נזקק לניתוח בזרתו ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 5%. בית משפט השלום שמע את עדותו של המתלונן שמסר את הגרסה הנ"ל ואת עדויותיהם של מספר עובדים שהיו עדים לארוע ואשר עדותם תמכה בגרסה זו. כן שמע בית המשפט את עדותו של המבקש. על פי גרסתו של המבקש, החבלה לאצבעותיו של המתלונן נגרמה עקב כך שהמתלונן ניסה לחבוט בו ואצבעותיו של המתלונן פגעו באפו. בתום שמיעת העדויות קבע בית המשפט כי העדויות שהובאו מטעם התביעה היו מהימנות עליו בעוד שעדותו של הנאשם לא הותירה עליו רושם חיובי. כן קבע בית המשפט כי גרסת התביעה נתמכת בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו ואילו טענת המבקש בדבר הפגיעה באפו לא הוכחה. בית המשפט הוסיף כי יש לדחות את גרסתו של המבקש שכן אין זה סביר שפגיעת אצבעותיו של המתלונן באפו של המבקש תגרום לנזק כה קשה לאצבעות ואילו אפו של המבקש לא ייפגע כלל. לפיכך, הרשיע בית משפט השלום את המבקש וגזר עליו מאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים וכן הטיל עליו קנס בסכום של 5,000 ש"ח. בנוסף חייב בית המשפט את המבקש בתשלום פיצוי למתלונן בסכום של 10,000 ש"ח בגין הנזק שנגרם לו.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור מטעם המבקש. בערעורו חזר המבקש על הגרסה שהשמיע בבית משפט השלום וטען כי מסקנותיו של בית משפט השלום לא היו מבוססות כהלכה בראיות שהיו בפניו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי עמד על כך שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים אשר בהם קיים חוסר התאמה קיצוני בין העדויות למסקנות. בית המשפט המחוזי בחן בשנית את הראיות שהובאו במשפטו של המבקש ולא מצא כי במקרה דנן מתקיים חוסר התאמה כאמור הדורש את התערבות ערכאת הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשת רשות הערעור שב המבקש ותקף את ממצאיו של בית משפט השלום. המבקש חזר על טענתו בדבר סתירות בראיות וכן בינן לבין המסקנות שנקבעו בבית משפט השלום, ואושרו בבית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה שוכנעתי כי דינה להידחות. הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור, שכן היא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון. אין בבקשה אלא טענות המופנות כנגד ממצאי מהימנות ומסקנות עובדתיות שקבע בית משפט השלום וטענות כאלו אינן מקימות בדרך כלל עילה למתן רשות ערעור והמקרה שלפנינו אינו חריג. מעבר לדרוש יצוין כי גם לגוף הענין לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בממצאיו ומסקנותיו של בית משפט השלום.

אשר על כן, הבקשה נדחית.