רע"פ 7476/05 זקי לוגסי נ. מדינת ישראל

בית-משפט השלום קריות (סגן הנשיא א' מגן) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של החזקת סם מסוכן (הרואין) שלא לצריכה עצמית והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. תחילה שקל בית-משפט השלום, בהמלצת שירות המבחן, להפנות את המבקש למסלול שיקומי. ברם, נוכח התפרצותו הפתאומית של המבקש באולם הדיונים, חזר בו בית-המשפט מנכונותו לשקול אפשרות זו, ותחת זאת השית על המבקש 18 חודשי מאסר, והפעיל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן 10 חודשים שהיה תלוי ועומד בגין הרשעה קודמת. כמו כן, נגזרו למבקש 12 חודשי מאסר על-תנאי והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך ארבע שנים.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה נדחה. בית-משפט קמא (בהכרעת רוב מפי סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופט ר' סוקול), עמד על עברו הפלילי המכביד של המבקש, על הזדמנויות שניתנו לו לתקן את דרכיו, ועל כך שמלכתחילה, ודבר זה אך התחזק נוכח התנהגותו של המבקש באולם בית המשפט, היה הסיכוי לשיקומו נמוך. שופט המיעוט (כבוד השופט י' גריל), סבר כי האיזון הראוי בין הרציונל השיקומי ליתר שיקולי הענישה, מצדיק הפחתה של חמישה חודשים בעונש המאסר שנגזר למבקש.

מכאן הבקשה שבפני למתן רשות ערעור, בה שב המבקש וטוען, לאחר שהביע חרטה על התנהגותו, כי הוא מתאים לשיקום וכי "התפנית" בעמדתו של בית-משפט השלום יסודה בשיקולים שאינם ממין הענין.

אין בידי להיעתר לבקשה. ההחלטה אם לבכר הפנייתו של נאשם להליך שיקומי על פני ענישתו המחמירה, מבוססת במידה רבה על התרשמותו הבלתי-אמצעית של השופט היושב לדין מן הנאשם, מעברו, מהתנהגותו לעת הזו וממידת הסיכוי כי ההפניה למסלול השיקומי תצלח. חזקה היא על הערכאה הדיונית, כי היא ניגשת ליתן החלטתה ביישוב הדעת, ושלא מתוך סערת רגשות או דחף רגעי. קשה היא מלאכתה של ערכאת הערעור, ומקל וחומר אם ערכאה שלישית היא, בבואה לשים עצמה בנעלי הערכאה הדיונית בעניינים כגון דא. באשר לעניינו של המבקש, לא שוכנעתי כי ההחלטה שלא להפנותו למסלול השיקומי התקבלה מטעמים שאינם ענייניים, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.