רע"פ 7498/11 מוהנד נאטור נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים ברודי, דותן ווינברג-נוטוביץ) מיום 13.9.11 בתיק עפ"ג 8602-07-11, בו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופטת מרשק-מרום) מיום 14.6.11 בתיק ת"פ 1946/09. עניינה של הבקשה, חומרת גזר הדין בעבירות אלימות.

רקע

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. בתמצית, המבקש הודה בכך שתקף אדם עמו היה לו סכסוך כספי: ראשית בדחיפות, ובהמשך - לאחר שהשנים הופרדו על ידי אחרים, והמבקש עזב את מקום האירוע לכיוון ביתו - חזר ותקף את המתלונן, והפעם גם רדף אחריו וביקש לדקור אותו בסכין באורך 40- 30 ס"מ . בסופו של דבר ניסה המתלונן להגן על עצמו בידיו, ואצבעו נחתכה באופן שחייב, כעבור מספר שבועות, ניתוח לאיחויה. במסגרת הסדר הטיעון התבקש תסקיר שירות מבחן; התסקיר המליץ להעמיד את המבקש במבחן, ולהאריך את תקופתו של מאסר מותנה שהושת עליו בתיק אחר.

ג.

ביום 14.6.11 השית בית משפט השלום על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, והפעיל במצטבר עונש מאסר של 4 חודשים אשר הושת גם הוא בגין עבירות אלימות והחזקת סכין. הושתו גם מאסר על תנאי וקנס כספי. בית המשפט נדרש לנסיבות לקולה, ובכללן נסיבות משפחתיות קשות, ההודאה באשמה, סולחה שנערכה עם המתלונן והתקופה הממושכת בה שהה המבקש בתנאים מגבילים; ואולם, בית המשפט ערך איזון בין נסיבות אלה לבין חומרת המעשה, הצורך בגישה מחמירה כלפי עבירות סכינאות, והעבר הפלילי הכולל עונש מאסר מותנה, שלא הרתיע את המבקש מלעבור את העבירות נשוא כתב אישום זה.

ד.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 13.9.11. לאחר סקירה מפורטת של טענות הצדדים נקבע:

"לא נפלה כל טעות בגזר דינו של בימ"ש קמא, אשר שקל את כל השיקולים הרלוונטיים בצורה מעמיקה, והגיע לתוצאה נכונה, שאינה מחמירה עם המערער. כפי שצוין לעיל, המערער הורשע בעבר פעמיים בעבירות אלימות והחזקת סכין, ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, אך בכך לא היה כדי להרתיעו מלנהוג באלימות. למקרא כתב האישום המתוקן מתקבל הרושם כי המערער היה נחוש לפגוע במתלונן, הוא התנהג באימפולסיביות, ניסיונות להרגיעו לא צלחו. המערער דחף מעליו אדם שניסה להרחיקו מהמקום, ועשה שימוש בסכין, ולא יהא זה מופרז לומר כי אך בנס לא הסתיים האירוע באסון כבד.

לא התעלמנו מנסיבותיו האישיות המורכבות והקשות של המערער, כמו גם מהודייתו... וכן לסולחה שנערכה בין המערער למתלונן... בהסתכלות כוללת, גם כאשר מדובר במאסרו הראשון של המערער מאחורי סורג ובריח, לא החמיר עמו בית משפט קמא".

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר הוזכרו נסיבותיו המשפחתיות הקשות והמצערות של העותר (ובפרט פטירת בני משפחה רבים בתוך תקופה שאינה ממושכת, תוך הותרת האחריות על יתומים קטינים על בני המשפחה הנותרים); הרקע לסכסוך עם המתלונן, והעובדה שהמתלונן תקף את המבקש וזה משך את תלונתו לאחר שהמתלונן ביקש לערוך סולחה; העובדה ששירות המבחן לא המליץ על עונש מאסר אלא על טיפול, פיקוח והארכת התנאי; כן נטען לניהול אורח חיים נורמטיבי. נטען עוד, כי הענישה במקרה זה חמורה מהמקובל במקרים דומים. ולבסוף נטען, כי בית משפט השלום הסתמך על עובדות שלא הוזכרו בכתב האישום (ובפרט, קביעתו כי המבקש סיכן אחרים במקום האירוע). סוף דבר, נטען כי נוכח הנסיבות האישיות "השארת פסק הדין על כנו תהוה אי צדק".

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128); וחרף טענות המבקש, כי אי מתן משקל מתאים לנסיבות אישיות מעורר שאלה מסוג זה, חוששני כי אין הדבר כן. מדובר בטענות נקודתיות כלפי עונש שהושת במקרה קונקרטי, וככלל "הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה" (רע"פ 4652/11 מוסטפא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט ג'ובראן). המקרה שלפנינו אינו בא בגדרים מצומצמים אלה.

ז.

אף לגופו של עניין, נסיבותיו המשפחתיות של המבקש אכן אינן קלות ומצדיקות התחשבות; ומנגד, מדובר באדם שכבר הושת עליו בעבר מאסר מותנה, ועובדה זו לא הרתיעה אותו מן התקיפה נשוא כתב אישום זה. ועוד, שירות המבחן סבר כי המבקש מתאפיין "באימפולסיביות ודפוסים תוקפניים במצבים של מתח ותסכול", ואף העובדה כי לאחר שכבר תקף את המתלונן, והופרד ממנו על ידי אחרים, חזר המבקש מביתו כשבכליו סכין, מעידה על מסוכנות זאת. דברים אלה עומדים בפני עצמם, בין אם נידרש לסיכונם של אחרים ובין אם לאו. בנסיבות לא ניתן איפוא לומר כלל כי מדובר בענישה מחמירה המצדיקה התערבות; ומכל מקום היו למבקש שני ימיו השיפוטיים בבית המשפט, ואין מקום להרחיב עוד את היריעה השיפוטית.

ח.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו במקום ובמועד שנקבעו בפסקה 12 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.