רע"פ 7499/05 אחמד מחאג'נה נ. מדינת ישראל

בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום בחדרה נטען, כי המבקש, אחמד מחאג'נה, פיתה קטינה בת חמש שנים, תלמידת גן השוכן בסמוך למקום עבודתו, להילוות אליו בתואנה שקרית, ולקחה לחצר בית-ספר בקרבת מקום. משהגיעו לחצר בית הספר, נעמד המבקש מאחורי הקטינה, אחז בכתפיה, נצמד אליה, הפשיל מכנסיו והגיע לסיפוקו תוך שהוא שופך את זרעו על גבה ועל תיקה. בגין זאת, יוחסה למבקש עבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 453(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, ובית-משפט השלום גזר לו 18 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח והוא חויב לשלם לקטינה פיצוי בסך 25,000 ש"ח.

המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית המשפט המחוזי, וערעור זה התקבל. בית המשפט קמא גזר למבקש - בנוסף לעונשים שהושתו עליו בבית-משפט השלום – 8 חודשי מאסר.

כעת, עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, ואת השגותיו מרכז הוא בחומרת העונש. לטענתו, בית המשפט קמא החמיר עמו יתר על המידה, ולא נתן דעתו די הצורך על מצבו הבריאותי הלקוי, על חלוף הזמן למן מועד ביצוע העבירה, על כך שהוא הודה במיוחס לו וחסך בזמן שיפוטי, ועל כך שמדובר ב"מעידה" חד-פעמית.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין בחומרת העונש לבדה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה. ערעור בגלגול שני מיוחד הוא למקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של המתדיינים. המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אלה.

למעלה מן הצורך, רואה אני מקום לציין כי אף לגופם של דברים לא נמצא לי כי העונש שהושת על המבקש חמור יתר על המידה. המבקש הורשע בביצועה של עבירה חמורה, המסבה לקורבנה פגיעה קשה ומכאיבה. כך בדרך כלל, ובנסיבות בהן קורבן העבירה אינה אלא ילדה רכה, על אחת כמה וכמה. בהתחשב בכל אלו, המסקנה היא כי העונש שהושת על המבקש הנו מתון, ואינו מגלה כל עילה להתערבותו של בית-משפט זה.

הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.