רע"פ 757/06 עדיאל קורליאונה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום באילת (ת.פ 1280/04) בגין שתי עבירות הסגת גבול פלילית לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירת התפרצות לדירת מגורים כדי לבצע עבירה, עבירה לפי סעיף 406 לחוק העונשין; גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין וכן החזקת נכס חשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, במהלך חודש מאי 2004, נכנס המבקש לחדרים בשני מלונות שונים באילת; כמו כן הואשם בעבירת התפרצות לדירת מגורים ובגניבתם של מצלמה עם שתי עדשות, מחשב נייד, מכשיר GPS נייד ומצת; בנוסף, הואשם המבקש בכניסה למלון נוסף באילת והחזקה במחשב נייד שסביר להניח שנגנב על ידו.

בתאריך 15.6.2005 הרשיע בית-משפט השלום באילת (כבוד השופט ש' שטיין) את המבקש על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו עונש של שמונה-עשר חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל במצטבר עונש של ארבעה חודשי מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו, סך-הכול תקופת מאסר בפועל של עשרים ושניים חודשים. כן הטיל בית-המשפט על המבקש קנס בסך 5,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר נוספים תחתיו.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל וכבוד סגני-הנשיא י' טימור ו-ב' אזולאי) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב באף לא אחד ממרכיבי עונשו של המבקש. בעשותו כן ציין בית-המשפט המחוזי את התייחסותו לעברו הפלילי של המבקש, אשר כולל עשרות הרשעות קודמות בעבירות רכוש משנת 1995 ואילך. המבקש כבר נדון מספר רב של פעמים לעונשי מאסר וביצע את העבירות נשוא הערעור כשישה חודשים בלבד לאחר שחרורו האחרון ממאסר. בהתחשב בכל זאת, כך קבע בית-המשפט המחוזי, עונשו של המבקש איננו מהחמורים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות ולהיותו צעיר ובעל פוטנציאל לשיקום. כן טוען המבקש, כי בהתחשב במצבו הכלכלי הגרוע ובעונש המאסר הממושך שהוטל עליו, אין כל היגיון בהטלת קנס עליו, אשר ברי כי אין ביכולתו לשלם ומשמעותו המעשית הינה המשך מאסרו. לטענתו, אין בעונש כזה כל תועלת ועל כן אין לו מקום למעט במקרים מיוחדים.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, בהתחשב בחומרתן של העבירות בהן הורשע ועצם חזרתו על עבירות דומות. נסיבותיו האישיות של המבקש אינן חריגות מספיק בכדי לעמוד כנגד העבירות שעבר ולמלטו ללא עונש הולם.

עוד הוסיפה וטענה באת-כוח המשיבה, כי מאז הרשעתו בתיק נשוא בקשה זו, הורשע המבקש פעמיים נוספות. בתאריך 11.10.2005 גזר בית-משפט השלום בירושלים (כבוד הנשיא א' כהן) בת.פ 3952/04 על המבקש בגין 18 עבירות של גניבה, התפרצות, היזק לרכוש, הונאה בכרטיס חיוב, התחזות כאחר ועבירות בנשק מאסר בפועל למשך 42 חודשים, תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וכן הפעלת עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש, אשר ירוצה בחופף. נקבע כי שנת מאסר מתוך עונש זה תבוצע בחופף לעונש שהוטל עליו בפרשה נשוא בקשה זו. בתאריך 2.3.2003 גזר בית-משפט השלום באילת (כבוד השופט א' יקואל) בת.פ 1519/04 על המבקש בגין עבירות של תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ואיומים מאסר בפועל למשך שלושה חודשים שירוצה בחופף למאסרים אחרים, שישה חודשי מאסר על תנאי לשנתיים והתחייבות בסך 30,000 להימנע מהעבירות בהן הורשע למשך שנתיים.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש אינו מגלה כל מורא בפני החוק, וממשיך לעבור עליו כרצונו, תוך סיכון ופגיעה באנשים וברכושם. בנסיבות כאלו, הרחקתו מהחברה מתבקשת. הקנס שהוטל על המבקש אינו גבוה ביחס לשוויו של הרכוש אותו גנב או ניסה לגנוב ואין אני רואה מקום להתערב בעניין זה בקביעתן של הערכאות שקדמו לי.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.