רע"פ 7579/10דניאל רנן נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים פינקלשטיין, אמיר ורג'יניאנו) מיום 14.7.10 בתיק ע"פ 483-04-10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה (השופטת רון) מיום 10.3.10 בת"פ 3497/07 ובת"פ 3563/07, ולפיכך נגזרו על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל, שיבוצעו בדרך של עבודות שירות; שישה חודשי מאסר על תנאי; וכן תשלום פיצויים למתלונן בסך 2,500 ₪. המועד לתחילת הריצוי בעבודות שירות נקבע ל-21.10.10. הבקשה הוגשה ב-18.10.10. בצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש הורשע בעבירות של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין תשל"ז-1977; תקיפה לפי סעיף 379 לחוק; ואיומים לפי סעיף 192 לחוק. ברקע הפרשה סכסוך בין המבקש למתלוננים, אֶחָיו (להלן גם האחים ), על חלקת מקרקעין בה דרים המבקש ואחד האחים בשכנות בשטח הקרקע של אמם. על פי הנטען, בין חלקתו של האח לבין חלקתו של המבקש היתה גדר ובה שער נעול, אשר המבקש פירק על מנת שיוכל לעבור דרך חלקתו של האח. כן נטען לפעולות נוספות שנקט המבקש, אשר בעטיין הסיקו בני המשפחה כי בכוונת המבקש להשתלט על חלקים נוספים מהשטח. ביום 19.3.06 החלו האחים להקים מחדש את הגדר שפורקה, או אז ניגש אליהם המבקש והחל לתקוף אותם, תוך שהוא מטיח בהם איומים וגידופים. המבקש דחף את אחד האחים אל עבר קיר ואף השליך לעברו חפצים, אשר לא פגעו בו. באח השני חבט בראשו באמצעות פטיש וחבל בו, ולאחר שנפל אל הקרקע המשיך להכות בו. באירוע נוסף, מיום ה-29.1.07 השמיע המבקש איומים כלפי אחד האחים.

ג.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש במיוחס לו. בית המשפט העדיף את עדות האחים על פני עדותו של המבקש, הגם שהיו שינויים מסוימים בין גרסאות השניים. בית המשפט ציין, כי עדויותיהם היו שקולות וסדורות, בעוד עדותו של המבקש היתה מיתממת ומתחמקת. משכך, נקבע כי המבקש תקף את האחים, חבל בהם ואיים עליהם. כן נקבע, כי המבקש איים על אחד האחים באירוע הנוסף. לבית המשפט הוגשה חוות דעת פרופ' יהודה היס מהמכון לרפואה משפטית, לפיה החבלה בראשו של האח אפשר שנגרמה על ידי מכה באמצעות חפץ קהה או בשל נפילה על פני הקרקע. בנוגע לכך, העדיף כאמור בית המשפט את גרסת האחים לפיה החבלה נגרמה כתוצאה ממכת פטיש שהיכה המבקש את האח, על פני גרסת המבקש לפיה החבלה קרתה בעת שנפל האח על הקרקע. יוער, כי בית המשפט ציין שאין הוא מתייחס לשאלת חוקיות פעולתם של הצדדים בכל הנוגע לגדר, הן מאחר ששאלה זו נדונה בפני ערכאות אחרות, והן מפני שאין מעשה המצדיק נקיטת אלימות. בגזירת הדין התחשב בית המשפט בשיקולים לחומרה ובתוכם המעשים בהם הורשע המבקש, נטילת החוק לידיו תוך שימוש בנשק קר, אי לקיחת האחריות על מעשיו והתוצאה האלימה של האירוע. לקולה צוינו חלוף הזמן בין הכרעת הדין לקרות האירועים, היעדר כל הסתבכות מצד המבקש עם החוק מלבד שני אירועים אלה, תרומתו לקהילה וקרות האירועים על רקע סכסוך משפחתי שגם למתלוננים יד בו. בנוסף נדחתה בקשת המבקש שלא להרשיעו בדין או להפנותו לשירות המבחן לצורך בחינת אי הרשעה, וזאת בשל חומרת המעשים בהם הורשע. משכך נגזרו העונשים האמורים. על פסק הדין עירער המבקש לבית המשפט המחוזי.

ד.

טענתו המרכזית של המבקש בערעור היתה, כי ממצאי בדיקת המכון לרפואה משפטית מתיישבים עם גרסתו לפיה לא היכה באחיו באמצעות פטיש, וכי חבלת האח נגרמה כתוצאה מנפילה. נטען, כי בניית הגדר על ידי האחים היתה שלא כדין וכי המבקש השתמש בכוח סביר נגדם ועל כן לא היה מקום להרשיעו בדין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי לאחר עיון מעמיק בכל חומר הראיות בא לכלל מסקנה כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום מעוגנים היטב בחומר הראיות, וכי הנמקותיו בסוגיה ראויות. נקבע, כי אין להלום את הטענה שמכה בראש חייבת בהכרח לגרום לפגיעה חמורה יותר מזו שנגרמה לאח, הן בשל שלא הוכחה, והן בשל היותה מנוגדת לחוות הדעת המקצועיות. עוד נקבע, כי בית המשפט התחשב במבקש דיו בעת גזירת דינו, ובצדק לא בחן את האפשרות שלא להרשיעו, וזאת בשל חומרת מעשיו.

ה.

בפסקה האחרונה לפסק הדין נכתב כדלקמן:

"בימ"ש קמא התחשב די במערער כאשר הטיל עליו עונש מאסר על תנאי בלבד (בנוסף לחיוב בפיצויים)".

בפועל, נידון המבקש כאמור לחצי שנה מאסר בפועל, שתרוצה על דרך של עבודות שירות. בא כוחו של המבקש הפנה את תשומת ליבו של בית המשפט לשגגה זו על אתר. בית המשפט ציין, כי בשום שלב לא היתה כוונה לקבל את ערעורו של המבקש לעניין העונש, וכי בפסק הדין אכן נפלה טעות כמשמעה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, במובן של השמטה מקרית. ואולם, מכל מקום הוחלט לקיים דיון מחודש בנושא העונש.

ו.

בפסק דינו המשלים, שניתן ביום 14.7.10 דחה בית המשפט את הערעור על גזר הדין. בית המשפט קבע, כי על מעשים כגון אלה בהם הורשע המבקש ראוי היה להשית עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, וכי אך ורק בשל הנסיבות לקולה שצוינו בפסק דינו של בית משפט השלום נגזרו על המבקש עבודות שירות. הבקשה הנוכחית מופנית נגד פסק הדין ונגד פסק הדין המשלים.

הבקשה

ז.

בבקשה נטען בין היתר, כי בשל התקלה שנפלה מלפני בית המשפט קמא, כשנשקל ערעור המבקש לעניין העונש לא נתן בית המשפט דעתו כראוי לטיעוני המבקש לעניין ענישתו, וכי לאחר שהובא העניין לתשומת לבו של בית המשפט, כבר נדון הדיון לכישלון מראש. נטען, כי די בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. עוד נטען, כי לא יתכן - מבחינה פיסיולוגית - שהחבלה בראשו של האח נגרמה כתוצאה ממכת המבקש, שכן על פי תיאורי האחים היכה המבקש את האח בפטיש לאחר שצבר תנופה רבה, ובמקרה כזה מוכרח כי תוצאות הפגיעה תהיינה קשות בהרבה; נאמר, כי טענת המבקש לפיה החבלה נגרמה כתוצאה מנפילתו נתמכת בחוות הדעת של פרופ' היס. עוד נטען, כי בתי המשפט התעלמו מסתירות בעדות האחים. אף לגבי ההרשעה באיומים באירוע השני, נטען כי מדובר בגרסה כנגד גרסה, וכי בית המשפט לא נימק מדוע העדיף את גרסת האח על פני גרסת המבקש. בד בבד עם הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשה.

דיון והכרעה

ח.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. בידוע, כי כדי שתישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, יש צורך להצביע על בעיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, ואין המקרה דנא בא כל עיקר בגדרים אלה. בסופו של יום מגלמת הבקשה, הערוכה בפירוט ולא הניחה טענה שלא נטענה, בעיקרה רצון לדון פעם נוספת בשאלה העובדתית בדבר אשמו של המבקש בחבלת אחיו, שאלה זו כבר נדונה בשתי הערכאות הקודמות, תחומה למחלוקת הצדדים ואינה מקימה עילה לדיון נוסף בגלגול שלישי. לאחרונה נזדמן לי לומר, ודומה כי הדברים נכונים אף במקרה זה, כי "לנאשם בישראל מוקנים בזכות שני ימי דין - יומו הדיוני ויומו הערעורי. יום ערעור נוסף יישקל - ברשות - במקרים חריגים בלבד ומקרה זה רחוק מהם" (רע"פ 7395/10 אלפנדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ט.

גם לגופה אין מקום לקבלת הבקשה. ראשית, אין להלום את הטענה לפיה בית המשפט לא דן מחדש ברכיב העונש בלב פתוח, דבר שאין לקבלו כשהמדובר בבית משפט המורכב משופטים מקצועיים, אשר מיומנים לטפל גם בתקלות הנובעות משגגה. בית המשפט קמא ציין על אתר בסמוך למתן פסק הדין, כי לא היתה לו כל כוונה לקבל את ערעור המבקש לעניין העונש, וכי מדובר בהשמטה מקרית של רכיב המאסר מפסק הדין. עם זאת, בית המשפט קיים דיון נוסף בגזר הדין והגיע למסקנה שנוכח מעשי המשיב הולמת הענישה שהושתה עליו. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 14.7.10 מראה, כי בית המשפט שמע את טענות המבקש עד תומן ודן בהן בנפש חפצה. יצוין, כי בטיעוניו באשר לחומרת העונש לא העלה המבקש טענה חדשה שלא עמדה בפני בית המשפט בדיון הקודם (או בפני בית משפט השלום). אין איפוא חשש לכך שהדיון המחודש בעניין העונש נחרץ מראש לכישלון (וראו: ע"פ 10478/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופיתוח 1992 בע"מ נ' דורנט 1991 ישראל בע"מ (לא פורסם)). אין גם דופי במסקנה לגופה, כי הענישה שהושתה על המבקש הולמת בנסיבות.

י.

אוסיף מעבר לצורך, כי אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה הפגיעה שנגרמה לראשו של אחיו נגרמה כתוצאה מנפילתו. הערכאה הדיונית, אשר לה יתרון מובנה בקביעת ממצאים שבעובדה, קבעה על סמך התרשמות ישירה ובלתי אמצעית, כי יש להעדיף את גרסת האחים לאירוע ולדחות את גרסת המבקש. כן נקבע כממצא שבעובדה, כי המבקש הלם בראשו של האח בפטיש. קביעותיה אלה של הערכאה הדיונית נומקו כדבעי, ואין ערכאה שלערעור מתערבת בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית למעט במקרים יוצאי דופן (ע"פ 7462/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל

פ"ד נה(2) 918, 924; ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נח(6) 625) מקל וחומר אמורים הדברים כאשר מדובר בבקשה לשמיעת הטענה בגלגול שלישי.

יא.

איני נעתר איפוא לבקשה לפרשת הערעור, ועמה גם לבקשה לעיכוב ביצוע.