רע"פ 7586/11 נדב זפרני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעפ"ת 46329-06-11 (כבוד השופט ר' בן יוסף ) מיום 8.9.2011 אשר קיבל את ערעורה של המשיבה על קולת העונש שהוטל על המבקש על ידי בית משפט השלום בתל אביב (תיק פ"ל 1172-10, כבוד השופט מ' דרורי מיום 16.5.2011).

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. נוכח ריבוי הרשעות בעבירות תעבורה קודמות, גזר בית המשפט על המבקש מאסר של שישה חודשים על תנאי לתקופה של שלוש שנים, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים, פסילה על תנאי של חמישה חודשים למשך שלוש שנים וקנס בסכום של 900 ש"ח. על קולת העונש ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי העונש אינו משקף את חומרת התנהגותו של המבקש, וגזר עליו 12 חודשי שלילה בפועל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

ליבת טיעונו של המבקש היא בכך שהפער בין משך תקופת השלילה שנגזרה עליו בשתי הערכאות מצדיק בפני עצמו את קבלת רשות הערעור.

לאחר שעניינתי בבקשת רשות הערעור ופסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות ללא צורך בתגובת המשיבה.

הבקשה העומדת לפניי אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה, ועל כן איננה מצדיקה מתן רשות ערעור ( (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אכן, פערי ענישה משמעותיים ביותר בין הערכאה הדיונית וערכאת הערעור הראשונה אפשר ויהוו עילה במקרים מסויימים למתן רשות ערעור על ידי בית משפט זה (ראו לדוגמה: רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.5.2009) וההפניות שם (להלן: פרשת פראגין )) . במקרה שבפניי לא מצאתי כי יש בפער הענישה בין שתי הערכאות הקודמות כדי להצדיק את התערבות בית משפט זה.

למעלה מן הצורך, אף לגופו של עניין אין בטענות המבקש ממש. עונש שלילת הראשון יש לו חשיבות רבה לא רק להרתעת עבריינים, אלא אף לצמצום הסכנה הנגרמת מנהיגה רשלנית. במקרים רבים, כמקרה זה, המדובר הוא בנהגים שהינם בבחינת "עבריינים חוזרים". במצב זה ישנה מלוא ההצדקה לשלילה משמעותית בפועל.

סוף דבר, דין הבקשה להדחות.