רע"פ 759/03 מאיר ברנס נ. היועץ המשפט י לממשלה

המבקש הועמד לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת בגין עבירה של ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה ועבירות נוספות. לפי עובדות כתב-האישום, בתאריך 22.4.00 פגע המבקש, בעת שנהג ברכבו, ברב של העיר צפת, בכוונה לרצוח אותו. כתוצאה מהפגיעה נגרמו לרב פגיעות גופניות קשות. לאחר שנקבע בחוות-דעת פסיכיאטרית כי המבקש לוקה בנפשו, הוא אושפז מכוח צו אשפוז. לבקשתו, קבעה לאחרונה הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית כי הוא יכול לצאת לחופשות לפי שיקול-דעת המנהל, אך נאסר עליו להיכנס לעיר צפת.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בחיפה על ההחלטה לאסור עליו את הכניסה לצפת. לטענתו, הרב נפטר בינתיים, ועל-כן אין כל סיבה למנוע את כניסתו לעיר. בנוסף, גרושתו וששת ילדיו מתגוררים בצפת, והאיסור על כניסתו לעיר מקשה עליו לפגוש אותם. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כי הוועדה ידעה, בעת שקיבלה את החלטתה, כי הרב נפטר, ובכל זאת מצאה לנכון להמשיך את האיסור על כניסת המבקש לעיר; וכי המבקש יכול לקיים את המפגשים עם ילדיו בסמוך לצפת כל עוד הדבר נעשה מחוץ לעיר. בית-המשפט המחוזי ציין עוד, כי המבקש יוכל להביא את עניינו בפני הוועדה הרפואית בשנית בתוך זמן קצר, ולטעון במפורש לעניין איסור הכניסה לעיר.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי, והוסיף, כי האיסור על כניסתו לעיר איננו מידתי, וכי מן הראוי היה לאסור עליו להיכנס לשכונה בה מתגוררת משפחת הרב בלבד.

יש לדחות את הבקשה. לאחר שבחנה את מצבו של המבקש קבעה הועדה הפסיכיאטרית, כי עדיין עולה ממנו סיכון מסויים, אשר מצדיק את האיסור על כניסתו לעיר צפת. החלטה זו אושרה על-ידי בית-המשפט המחוזי, ואף אני לא מצאתי מקום להתערב בה. אוסיף, כי נוכח מעשיו של המבקש ומצבו כיום, האיסור על הכניסה לעיר נראה מידתי.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא.