רע"פ 7602/07 ולנטין שיינר נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בחיפה הרשיע את המבקש בשתי עבירות של מעשים מגונים שביצע בקטינה, עבירות לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי בעת שנתן שיעורים פרטיים לקטינה, הוא נהג להניח את ידו על איבר מינה. עוד נטען, כי באחד המקרים כאשר שב והניח את ידו על איבר מינה של הקטינה וניסה להסיט את תחתוניה ממקומם, נאלץ המבקש לחדול ממעשיו עקב כניסת אביה של קורבנו לחדר.

2.

גרסתה של הקטינה הובאה בפני בית המשפט באמצעות חוקרת ילדים, ולערכאה הראשונה היתה הזדמנות להתרשם מחקירתה גם באופן חזותי, הואיל והיא תועדה בצילום. בסופה של הכרעת דין מפורטת ומנומקת קבע בית המשפט, כי ביחס לשני אירועים אותם תארה הקטינה, ומהם עולה כי המבקש ביצע בה מעשים מגונים, ראויה גרסתה לאמון, הואיל ונמצא לה תימוכין בעדויות נוספות, כמו גם כאבים שתקפו אותה באזור איבר מינה. יתר על כן, במהלך חקירתו אישר המערער כי בשני אירועים הניח את ידו על איבר מינה של הקטינה, אף שלגרסתו הדבר קרה בשגגה וללא מניע מיני. אכן, בעדותו בפני בית-משפט השלום טען המבקש כי הודאתו במשטרה נבעה מקשיי

שפה אליה נלווה לחץ, אולם גרסה זו לא זכתה לאמון.

בעקבות הרשעתו נדון המבקש לשלוש שנות מאסר, שנה מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטינה בסכום של 10,000 ש"ח.

2.

כנגד פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, וטען כי הרשעתו שגויה באשר גם חוקרת הילדים התקשתה לקבוע את מהימנותה של הקטינה, ומכל מקום לא נמצא לאותה גרסה סיוע. כן נטען, כי העונש שהושת עליו נוטה לחומרה יתרה. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, לאחר שמצא כי אמינותה של הקטינה נקבעה לא רק בהסתמך על התרשמותה של חוקרת הילדים, אלא גם בעקבות צפייה בתיעוד המצולם של החקירה והראיות הנוספות שהובאו על ידי המשיבה.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו הרשעתו שגויה. המבקש דבק בטענת חפותו, ולגרסתו לא הצליח לבטא את עצמו נאמנה בחקירתו ובעדותו בבית המשפט, עקב קשיי שפה, קשיים שמנעו ממנו גם מלתקשר עם סנגורו. באשר לעונש שהושת עליו – טוען המבקש, כי נוכח עברו הנקי מהרשעות, ובריאותם הרעועה שלו ושל הוריו, ראוי היה להקל עמו.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור ניתנת מקום שמתעוררת שאלה לה נודעת חשיבות כללית ולא פרטנית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). לא כזה הוא עניינו של המבקש, אשר למעשה עותר להביא שאלות של עובדה ומהימנות לליבון בפני ערכאה נוספת. כידוע, בסוגיות מסוג זה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, מקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה. כך או כך, בחנתי את השגות המערער לגופן, וסבורני כי אין בהן ממש. גרסתה המפלילה של הקטינה לא עמדה בפני עצמה, אלא נתמכה בדברים אשר נרשמו מפיו של המערער בחקירתו, וכן בעדותם של הוריה, וכל אלה יחד אינם מותירים ספק בדבר מהות מעשיו של המבקש בקטינה ומניעיו.

באשר לעונש אשר הושת עליו, גם בו לא מצאתי עילה לקיומו של ערעור שני, באשר הוא אינו חורג מרמת הענישה המקובלת, במיוחד בתחום של עבירות מין המבוצעות בקטינים.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.