רע"פ 7636/07 ג'מיל מומד נ. מדינת ישראל

1.

כנגד המבקש, סוכן ביטוח, הוגש כתב-אישום בו יוחסה לו עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נטען, כי בחודש אוגוסט 2000 הוא הפיק במשרדו תעודת ביטוח לרכב שבבעלותו, בה נעשה שינוי, היינו, במקום המיועד לתשלום נרשם סכום של 98 ש"ח במקום 1798 ש"ח. המבקש, שהיה מיוצג על ידי סנגור (עו"ד סמי מלחם), התייצב בפני בית משפט השלום בנצרת, הודה בעובדות שיוחסו לו, ולאחר שהורשע נדון לששה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, ששה חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 5000 ש"ח.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק דינה של הערכאה הראשונה בפני בית המשפט המחוזי, שם צמצם את טענותיו לעניין העונש בלבד, ובסופו של יום הערעור נדחה.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, והפעם הוא מפנה את השגותיו גם כנגד הכרעת הדין. להשקפתו, אין בעובדות כתב-האישום כדי לבסס הרשעה בעבירה של קבלת דבר במרמה, הואיל והוא לא עשה שימוש בתעודת הביטוח, וממילא גם לא הפיק ממנה תועלת.

4.

דין הבקשה להידחות. השגתו של המבקש כנגד הרשעתו היא טענה מקדמית בה עוסק סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וכידוע, טענה מקדמית יש להעלות לאחר תחילת המשפט. אכן, סעיף 151 לחוק מתיר לנאשם, למעט שני חריגים, להעלות טענות מקדמיות גם בשלב אחר של המשפט, אולם עובדה היא שהמבקש ובא כוחו דאז לא זו בלבד שלא עשו זאת, אלא שהמבקש הודה בעובדות ובכך מנע דיון ענייני באותה טענה, דיון שאפשר כי היה מחייב גם בירור עובדתי.

את אשר החסיר בערכאה הדיונית יכול היה המבקש להשלים בפני ערכאת הערעור, אולם גם הפעם הוא נמנע מכך. בשלב זה הוא הביא את השגותיו כנגד העונש בלבד, ובכך גילה את דעתו כי השלים עם ההרשעה.

הנה כי כן, המבקש מבסס את בקשתו על טענה שעד כה לא נטענה על ידו, וממילא לא היתה לערכאות קמא אפשרות לדון ולהכריע בה. טענה מסוג זה אינה יכולה להישמע ולהתברר לראשונה בפני ערכאה שלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.