פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7636/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוחמד דקה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 2.9.09 בע"פ 11143-02-09 שניתן על ידי
כבוד השופטים: מ' פינקלשטיין, מ' יפרח ול' ברודי
בשם המבקש:
עו"ד אייל שמחוני
בשם המשיבה:
עו"ד עדי שגב
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בכפר-סבא (פ 1039/07) בגין שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382(ב)(1) ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382(ג) ו-380 לחוק העונשין; עבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין; ושתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, במספר מקרים תקף המבקש את אשתו, איים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה ומנע ממנה לצאת מביתם.
ביום 18.9.2008 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו ) את המבקש במיוחס לו לאחר שמיעת ראיות, בהעדיפו את גרסת המתלוננת על פני גרסתו. ביום 28.1.2009 גזר בית המשפט על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הורה בית המשפט למבקש לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה (ע"פ 11143-02-09). במהלך הדיון בערעור חזר בו המבקש מהערעור כנגד הכרעת הדין והתמקד בערעור כנגד העונש.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים מ' פינקלשטיין , מ' יפרח ו ל' ברודי ) קיבל ביום 2.9.2009 את הערעור והתערב בעונש על ידי קיצור תקופת המאסר בפועל, בהעמידו תקופה זו על 9 חודשים.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הוסיף והקל בעונשו בכך שלא קבע כי עונשו ירוצה בעבודות שרות, לאור העובדה שלאחר הפחתת הניכויים הצפויים יירצה מאסר שאורכו נופל מ-6 חודשים.
מנגד טוענת המשיבה כי אין מקום ליתן רשות ערעור בעניינו של המבקש, משאין בקשתו מעלה עילה לדיון בערעור שני, בהיות טענותיו אך משום ניסיון להשיג על מידת העונש.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, אין בטעות המבקש אלא משום טענות כנגד חומרת עונשו, ולא מצאתי כל סטייה מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. העונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי הינו עונש הולם וראוי, לאור חומרת מעשיו. חרף טענותיו בדבר האפשרות שבפועל ירצה עונש מאסר קצר יותר, הרי שהעונש שנגזר עליו הינו תשעה חודשי מאסר, ולא פחות מכך, ועל כן אין כל מקום להורות כי עונש זה ירוצה בעבודות שירות. בנסיבות אלו, אין כל מקום להתערב בפסק הדין.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 24.9.2009, בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת.
המבקש יתייצב ביום 20.12.2009 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה.
ניתנה היום, ב' בכסלו התש"ע (19.11.2009).
ש ו פ ט