פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7656/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
רוני דניאל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.10.13 בעפ"ג 33227-05-13 שניתן על ידי
כבוד השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, מ' סוקולוב וג' נויטל
החלטה
1.
לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ג 33227-05-13, הנשיאה ד' ברלינר , והשופטים מ' סוקולוב ו- ג' נויטל ), מיום 9.10.2013, אשר קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 21788-03-13, השופט ב' שגיא ) מיום 24.4.2013.
2.
המבקש הורשע, לאחר הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של איומים (סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשין )), תקיפה סתם (סעיף 379 לחוק העונשין), והחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה (סעיף 186(א) לחוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום, המבקש איים על שכנו (להלן: המתלונן ) כי ישרוף את ביתו, ובנוסף הכה אותו בבעיטות וסטירות. בתגובה, המתלונן הדף את המבקש, והאחרון רץ לכיוונו של המתלונן בעודו אוחז בסכין. אביו של המתלונן, ניסה לחסום מהמבקש להתקרב לבנו, ובתגובה איים על המבקש באומרו: "אני היום נכנס למאסר עולם כי אני ארצח את הבן שלך".
3.
בית משפט השלום גזר על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל, וכן הפעלת שני מאסרים מותנים באורך 18 חודשים בחופף האחד לשני, ושני מאסרים על תנאי. בעקבות הפעלת שני המאסרים על תנאי, נגזר בסופו של יום על המבקש 21 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, הוטל עליו לשלם פיצוי לשכן בסך של 1,000 ש"ח. המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על קולת העונש. לטענתה, העונש שנגזר על המבקש אינו הולם את חומרת מעשיו ומתחם הענישה שנקבע לעבירה (15-6 חודשי מאסר), חורג ממתחם הענישה ההולם שנקבע במספר פסקי דין. עוד טענה המשיבה כי לא היה מקום לחפוף בין שני עונשי המאסר המותנה שהופעלו.
4.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, והחמיר את עונש המאסר בפועל ל-30 חודשים (12 חודשים מאסר בפועל, והפעלת במצטבר של שני המאסרים על תנאי ל-18 חודשים). זאת, נוכח חומרת העבירות שהצדיקו קביעת מתחם הולם גבוה יותר, והרשעותיו הקודמות הרבות שלא הצדיקו הפעלת המאסרים על תנאי באופן חופף.
5.
מכאן הבקשה שלפניי. במסגרתה, טוען המבקש כי העונש שנגזר עליו חורג ממתחם הענישה המקובל, באופן המחייב את קבלת בקשתו. בנוסף, טוען הוא כי בא-כוחו לא הסביר לו כי המדינה מערערת על גזר הדין של בית משפט השלום, ולא טיפל באופן ראוי במקרהו.
6.
דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור תינתן רק באם ההליך מעורר סוגיה עקרונית או ציבורית חדשה , החורגת מעניינם של הצדדים הפרטניים , או נוכח שיקולי צדק ייחודיים ( ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). מקל וחומר, תהיה התערבותו של בית משפט זה מצומצמת ככל שעסקינן בבקשות שבבסיסן טענות לעניין חומרת העונש בלבד, ורשות ערעור במקרים אלו תינתן רק בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.12.1997)). אין זהו המקרה.
7.
העונש שנגזר על המבקש, נוכח הנסיבות המחמירות ועברו הפלילי המכביד (42 תיקים בהם הורשע), אינו חורג ואף הולם את מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מעין אלה. כמו כן, אזכיר, הכלל הקבוע בסעיף 58 לחוק העונשין קובע כי עונש מאסר על תנאי יופעל באופן מצטבר ולא חופף, אלא מטעמים חריגים שיירשמו. עברו הפלילי המכביד של המבקש, אשר כולל הרשעות בעבירות דומות, יחד עם נסיבות העבירה הנוכחית בה הורשע, אינה מאפשרת חריגה מהכלל והפעלת העונש על תנאי באופן חופף (ראו: מדינת ישראל נ' דטסה (6.6.2013)).
8.
לעניין טענותיו בנוגע לכשל ביצוג, אציין כי על מנת שתתקבל בערעור ראשון טענה של כשל ביצוג, על המבקש להוכיח כי אילולא היה מתקיים כשל, תוצאת ההליך הייתה משתנה (ראו: ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 25, 45-44 (2002)). טענתו זו נטענה בעלמא, וודאי לא עומדת ברף המחמיר שנקבע בפסיקה לקבלת טענה מעין זו (ראו: ע"פ 5604/11 נאסר נ' מדינת ישראל
(5.10.2011)).
9.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"א בכסלו התשע"ד (14.11.2013).
ש ו פ ט