החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 7663/97 שמואל אינדיצקי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · הודאה בעבירת מהירות ואי התייצבות לדיוןבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על הרשעה בעבירת תעבורה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקש הודה בכתב בעבירת נהיגה במהירות, תוך הסתייגות מנהיגה במהירות העולה על 110 קמ"ש. בית המשפט קבע שההודאה הייתה ללא הסתייגות בנהיגה במהירות 110 קמ"ש, שכשלעצמה עולה על המותר. לפיכך לא נמצא טעם למתן רשות ערעור והבקשה נדחתה.

העובדות

המבקש הואשם בנהיגה במהירות 138 קמ"ש בדרך בין-עירונית שבה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. במכתב לבית המשפט השלום הודה בעבירה, תוך שטען כי לא נסע מעל 110 קמ"ש. בית המשפט השלום הרשיע על סמך ההודאה, והמחוזי דחה את הערעור על ההרשעה והקטין את תקופת הפסילה לחודש אחד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הודעה בכתב של נאשם, שבה הודה בעבירת מהירות תוך הסתייגות מהמהירות שנרשמה, מהווה הודאה בעבירה?
  2. 2.האם מהירות של 110 קמ"ש בדרך בין-עירונית שבה המותר 90 קמ"ש מהווה עבירה, כך שההודאה בה ללא הסתייגות מספיקה להרשעה?

הלכות

  1. 1

    הודאה חלקית שבה הנאשם הסתייג רק מחלק מהמהירות המיוחסת לו מהווה הודאה בנהיגה במהירות שאינו מסתייג ממנה, והיא מספיקה לעבירה שנעברה.

    ״כל שהסתייג המבקש בהודעה ששלח לבית המשפט השלום הוא מן העובדה שנהג במהירות העולה על״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    מהירות של 110 קמ"ש, כשלעצמה, עולה על המהירות המרבית המותרת, ולכן אין טעם למתן רשות ערעור.

    ״מהירות 110 קמ"ש, כשלעצמה, עולה על המהירות המרבית המותרת. בנסיבות אלה איני מוצא״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הודאה
  • הסתייגות
  • נהיגה במהירות
  • מד מהירות
  • רשות ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

רע"פ

7663/97

בפני:

כבוד השופט

א' גולדברג

המבקש:

שמואל

אינדיצקי

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

בקשת

רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי

בבאר-שבע בע"פ 576/96 מיום 2.11.97

שניתן

על ידי כבוד השופט י' בנאי

בשם

המבקש:

עו"ד

שמחה ניר

החלטה

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה במהירות 138 ק"מ בדרך בין-עירונית, בה המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש.

בתאריך 6.10.96 נתקבלה במזכירות בית משפט השלום הודעה בכתב מאת המבקש, בה נאמר:

"לפי מיטב הכרתי לא נסעתי בשום מקרה ולכל אורך הדרך מרעננה ועד לנקודה הנ"ל במהירות העולה על 110 קמ"ש. יחד עם זאת, מאחר ואין באפשרותי 'להתווכח' עם מד המהירות ועם מפעילו ועל מנת לחסוך מזמנו היקר של בית המשפט הריני מודה בזאת בעבירה המיוחסת לי".

בית המשפט השלום הרשיעו את המבקש על סמך הודייתו, והטיל עליו קנס בסך 1,000 ש"ח, פסילה מלהחזיק רשיון לתקופה של חודשיים ופסילה על תנאי של שלושה חודשים לתקופה של שנתיים.

על פסק דינו של בית המשפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו טען המבקש כי הודייתו לאו הודיה היא. בית המשפט המחוזי קבע כי דין הערעור להדחות. שכן "גם אם לא היה מקום לראות במכתבו של המערער... משום הודאה בעובדות שבכתב האישום, הרי היה מקום להרשיעו בדין עקב אי התייצבותו לדיון, אי התייצבות שיש לראותה כהודאה שבכתב האישום על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי". עם זאת, החליט בית המשפט קמא לקבל את הערעור על חומרת העונש, והעמיד את תקופת הפסילה על חודש אחד.

כל שהסתייג המבקש בהודעה ששלח לבית המשפט השלום הוא מן העובדה שנהג במהירות העולה על 110 קמ"ש. משמע, כי בנהיגה במהירות 110 קמ"ש הודה ללא הסתייגות. מהירות 110 קמ"ש, כשלעצמה, עולה על המהירות המרבית המותרת. בנסיבות אלה איני מוצא טעם למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

ניתנה

היום, כ"א בטבת תשנ"ח (19.1.98).

ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97076630.

D03

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 576/96

הלכות

  1. 1הודאה חלקית שבה הנאשם הסתייג רק מחלק מהמהירות המיוחסת לו מהווה הודאה בנהיגה במהירות שאינו מסתייג ממנה, והיא מספיקה לעבירה שנעברה.
  2. 2מהירות של 110 קמ"ש, כשלעצמה, עולה על המהירות המרבית המותרת, ולכן אין טעם למתן רשות ערעור.