פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"פ
7694/97
בפני:
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
העותר
:
סעיד
איוב
נגד
המשיב
ה :
ועדת התכנון ובניה "מעלה חרמון"
עתירה
לדיון נוסף בפסק דינו של בית
המשפט
העליון ברע"פ 4298/97 מיום
15.12.97
שניתן על ידי כבוד הנשיא
א'
ברק והשופטים זמיר וטירקל
בשם
העותר: עו"ד צבי ריש
בשם
המשיבה: עו"ד אריה פטר
החלטה
1.העותר הורשע בעבירה של בניה חורגת לפי סעיף 205 לחוק התכנון והבניה והוצא נגדו צו הריסה. משלא ציית לצו הוגשו כנגד העותר במהלך השנים שלושה כתבי אישום לפי סעיף 210 לחוק הנ"ל (ת"פ 180/87, ת"פ 218/92 ות"פ 167/95).
במסגרת ת"פ 167/95 הורשע העותר והוטל עליו מאסר לתקופה של שנה, מתוכה שישה חודשים לריצוי בפועל ושישה חודשים על תנאי לשנתיים. כן הופעל עונש המאסר המותנה (בן ארבעה חודשים) שנגזר עליו במסגרת ת"פ 218/92 בחופף למאסר האחר, כך שהעותר ירצה שישה חודשי מאסר. בית משפט השלום קבע כי מאסר זה ירוצה בעבודות שירות. בנוסף הטיל בית המשפט על העותר קנס בסך 1000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו.
פסק הדין אושר ביום 26.5.97 על ידי בית המשפט המחוזי. בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט העליון ביום 15.12.97 בנימוק "כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי" (רע"פ 4298/97).
השאלה המשפטית אותה מעלה פרקליט העותר היא שאלת סמכותו של בית המשפט להטיל עונש מאסר בגין ביצוע עבירה נמשכת של אי קיום צו הריסה. הטענה היא שלאחר התיקון שנעשה בסעיף 210 בשנת 1995 ונוכח הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא ניתן להשית עונש מאסר בגין עבירה שכזו.
2.סעיף 210 בנוסחו המתוקן קובע:
"נשפט שאינו מקיים צו לפי סעיפים 205 או 206 בתוך המועד שקבע בית המשפט, דינו מאסר שנה ואם נמשכה העבירה אחרי תום המועד דינו קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום של עבירה."
בנוסח הקודם של סעיף 210 נכתב:
"נשפט שאינו מקיים צו לפי סעיפים 205 או 206 תוך המועד שנקבע על-ידי בית המשפט, דינו קנס 10,000.- לירות או מאסר שמונה עשר חודשים, וקנס נוסף 500 לירות או מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה בתום המועד שנקבע כאמור ..."
מהשמטת עונש המאסר בשל הימשכות העבירה ביקש פרקליט העותר ללמוד שניטלה מבית המשפט סמכותו להטיל עונש מאסר במקרה של אי-קיום הצו לאחר המועד שנקבע על-ידי בית המשפט.
3.סבור אני שדין העתירה להידחות. הדין עם המשיבה בטענתה שרציפותו של המעשה במקרה הנדון נקטעה כשהוגש כתב אישום חדש בשל פרק זמן נוסף שבו בוצעה העבירה: ע"פ 122/82 פ"ד לז(2) 326, 329. ממילא קמה בכל פרק זמן נוסף עילה לעשות שימוש ברישתו של סעיף 210 ואין כלל צורך להיזקק לסיפתו; בפועל גם לא הושת על העותר עונש מאסר בגדרה. סיכומו של דבר: העותר לא הניח את דעתי שיש מקום להיעתר לבקשה לקיום דיון נוסף.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י' בשבט תשנ"ח (6.2.98).
המשנה
לנשיא
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97076940.
B03
/שב