רע"פ 7701/97 ערב אטרש נ. מדינת ישראל

1.

ביום 20.1.1998 נדחתה בקשת המבקש למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דין שנתן בית משפט השלום.

הבקשה לרשות לערער הוגשה ביום 29.12.1997, ובו ביום הוחלט לבקש את תגובת המשיבה לבקשה, תוך 15 יום מעת המצאת ההחלטה.

ביום 15.1.1998 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה לרשות ערעור, ובה פירוט נימוקיה לדחיית הבקשה. כאמור, בקשת המבקש נדחתה.

היום הגיש בא כוח המבקש "בקשה חוזרת ודחופה לרשות ערעור", מן הטעם כי ההחלטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור ניתנה "בלא לקיים בה כלל דיון. יוצא איפוא שהמבקש וכן עורך דינו (וכמובן גם בא כוח המשיבה) כלל לא היו יכולים לטעון את טענותיהם בפני בית המשפט הנכבד כדי לשכנעו

להיעתר לבקשה". לטענת בא כוח המבקש "צריך היה לדון את המבקש בפניו, כלומר, לקיים דיון בבקשה בנוכחותו", נוכח סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי.

2.

סבורני כי דין הבקשה להידחות. סימן ד1 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד1974 -, כפי שהוסף בתיקון משנת התשנ"ה , קובע את ההליך לבקשת רשות לערער. על פי ההליך הקבוע בסימן הנ"ל תוגש בקשה לרשות לערער בכתב "ויפורטו בה באופן תמציתי הנימוקים שעליהם סומך המבקש את בקשתו ובמידת הצורך האסמכתאות הנוגעות לענין " (תקנה 44ד). משהוגשה הבקשה בידי בית המשפט לדחותה מיד, בהחלטה בכתב, לאחר שהחליט שאין הוא מצריכה תשובה (תקנה 44ה(א)). ואילו אם "החליט בית המשפט שהבקשה מצריכה תשובה, רשאי הוא להורות על טענות לפניו בעל פה או על תשובה בכתב" (תקנה 44ה(ב)). על קבלת תשובה בכתב הוחלט במקרה שלפנינו. לפי תקנה 44ה(ה) רשאי אמנם בית המשפט להורות, לאחר שנתקבלה התשובה בכתב, "על השלמת טענות בעל פה או בכתב". אולם, לא כך החליט בית המשפט במקרה זה, שכן השלמה כזו לא נדרשה. ממשיכות התקנות וקובעות כי בתום ההליכים לפי תקנה 44ה יחליט בית המשפט אם לדחות את הבקשה ואם ליתן רשות לערער. במקרה דנן הוחלט לדחות את הבקשה.

הנה כי כן נתקיים ההליך בבקשה על פי הקבוע בתקנות האמורות, הקובעות את סדר הדין בבקשת רשות לערער, ולא באה מפי בא כוח המבקש טענה כי הן ניתנו בחוסר סמכות.

לפיכך נדחית הבקשה.

3.

אוסיף את שנשמט מן ההחלטה הקודמת, והוא כי על המבקש להתייצב ביום 15.2.1998 עד שעה 10:00 במזכירות בית משפט השלום בתל-אביב-יפו לריצוי עונשו.