רע"פ 7714-23 רע"פ 7714-23

1.לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' דאוד) בעפ"ת 20547-06-23 מיום 10.09.2023, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על החלטות בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (השופטת ס' דבורי) בהמ"ש 206-04-23 ובהמ"ש 211-04-23 מיום 01.05.2023 ומיום 03.05.2023, בהתאמה.

הרקע לבקשה והבקשה

2.ביום 10.02.2019 עוכב המבקש על-ידי שוטר ונרשמו לחובתו שלושה דו"חות תנועה, כדלקמן: הראשון, בגין עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] – נהיגה ברכב שרישיונו פקע לתקופה העולה על שנה; השני, בגין עבירה לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) – שימוש בטלפון נייד בעת שהרכב היה בתנועה; השלישי, בגין עבירה לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה – נהיגה ברכב ללא חגורת בטיחות.

3.לטענת המבקש, רק בחלוף זמן מה, ולאחר שערך בירור במשרד הרישוי, התגלה לו כי הוא חייב באמצעי תיקון, זאת בשל צבירת נקודות חובה. על פי הנטען, לאחר שפנה לייעוץ משפטי, הובהר לו כי הדו"חות נרשמו לחובתו שלא כדין, מן הטעמים המשפטיים שיצוינו להלן, ומשכך רק ביום 02.04.2023, לאחר למעלה מארבע שנים, הגיש לבית משפט השלום לתעבורה בחדרה בקשות להישפט באיחור, לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (המ"ש 206-04-23 והמ"ש 211-04-23, להלן יחד: הבקשות להישפט). בבקשות אלו, טען כי יש בפגמים שנפלו בהנפקת הדו"חות כדי להצדיק את האיחור שבהגשת הבקשות להישפט.

4.ביום 01.05.2023 וביום 03.05.2023 התקבלו החלטות בית משפט השלום לתעבורה בחדרה בבקשות המבקש להישפט (להלן יחד: ההחלטות); זאת, בהתבסס על "נוהל מת"ן 02.231.01 – מדיניות אכיפה" של אגף התנועה הארצי במשטרת ישראל מיום 01.07.2018 (להלן: הנוהל התקף), המתיר אומנם רישום של שני דו"חות בשל "אירוע בודד", אך זאת רק ביחס ל"עבירות מסכנות חיים ובריונות בכביש". בנסיבות העניין נקבע, כי אף לא אחת מהעבירות שבגינן נרשמו למבקש הדו"חות היא עבירה כאמור, ולכן, על אף השיהוי שבהגשת בקשות, ראה לנכון בית משפט השלום לתעבורה בחדרה להיעתר לבקשות.

5.המשיבה ערערה על החלטות אלה לפני בית משפט קמא, וביום 10.09.2023 ניתן פסק-דינו בערעורים; בתוך כך, התבסס בית משפט קמא על הנוהל התקף, אך תוך הפיכת קביעת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, לפיה עבירות של שימוש בטלפון נייד בעת שהרכב היה בתנועה, ושל נהיגה ברכב ללא חגורת בטיחות הן אינן עבירות "מסכנות חיים", כהגדרתן בנוהל התקף. משכך, נקבע, כי השוטר לא פעל בניגוד לנוהל התקף או פגע בזכויות המבקש. לא למותר לציין, כי בית משפט קמא התייחס לפסקי-דין שהציג המבקש, ובכללם זה שניתן בגדרי עפ"ת 1101-02-23 מחאמיד נ' מדינת ישראל (13.02.2023) (להלן: עניין מחאמיד), עליהם מתבסס הוא גם בבקשה שלפניי, תוך שבית משפט קמא הבחין בין נסיבותיהם לנסיבות בענייננו.

בהתאם לאמור לעיל, בשים לב לשיהוי רב השנים שנפל בהגשת הבקשות להישפט, ובהיעדר טעמים אחרים המצדיקים את קבלתן, קיבל בית משפט קמא את הערעורים והורה על דחיית הבקשות להישפט.

מכאן הבקשה שלפניי.

6.על פי הנטען בבקשה, זו מעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו של המבקש, והיא – האם שוטר רשאי לרשום לחובתו של נהג יותר מדו"ח אחד בשל אותו אירוע. לטענת המבקש, לשאלה זו ניתנו תשובות סותרות בערכאות דלמטה, באופן שמחייב העמדת הלכה על מכונה.

בפרט, המבקש טען כי רישום הדו"חות בעניינו, נעשה בניגוד ל"הנחיית מדור תעבורה מס' 8/11" מיום 29.03.2011 (להלן: הנוהל הישן) ולהוראת תקנה 546(א) לתקנות התעבורה.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, ומבלי שנעלמה מעיניי בקשת המבקש לקיום דיון בה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

8.כלל נקוט הוא בידנו כי רשות לערער ב'גלגול שלישי' תינתן רק במקרים החריגים בהם בקשת רשות הערעור מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר מתעורר חשש לאי צדק חמור או עיוות דין שנגרם למבקש (ראו למשל: רע"פ 6242/23 הכרי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (22.10.2023)).

9.בבקשה דנן נטען, כי ההצדקה ליתן רשות ערעור נעוצה בכך שלשאלה אם שוטר רשאי לרשום לחובתו של נהג יותר מדו"ח אחד בשל "אותו אירוע" ניתנו הכרעות סותרות בערכאות נמוכות יותר. אכן, הכרעות סותרות בסוגיות משפטיות דומות שניתנו בערכאות נמוכות יותר, עשויות, בנסיבות המתאימות, להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"פ 6946/14 אהרון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (29.10.2014)); וזאת תוך שאנו משווים לנגד עינינו את הכלל לפיו לא כל יישום שגוי של הדין – מצדיק מתן רשות ערעור. ואולם, בענייננו, ממילא דומה כי מרביתם של המקרים ופסקי-הדין שהוזכרו בבקשת רשות הערעור, ובכללם עניין מחאמיד, נדונו על רקע הנוהל הישן, ולא על רקע הנוהל התקף, דהיינו – בנסיבות משפטיות שונות בתכלית.

10.בתוך כך, אעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי מקובלת עליי מסקנת בית משפט קמא לפיה העבירות דנן הן עבירות "מסכנות חיים", כאמור בנוהל התקף. משכך, ברי כי לא נפל פגם באופן הנפקת הדו"חות בעניינו של המבקש, אשר הונפקו בהתאם להוראות הנוהל התקף; ומכאן, שלא היה כל טעם להיעתר לבקשות המבקש להישפט באיחור. משבאתי למסקנה זו, אף לא ראיתי לנכון להידרש לטענת המבקש, המבוססת על תקנה 546(א) לתקנות התעבורה.

11.טרם סיום אציין, כי כך או אחרת, הבקשות להישפט הוגשו על ידי המבקש בשיהוי חמור של כ-4 שנים, ודי היה בכך כדי לדחותן, זאת בשים לב לנימוקיו שלא היה בהם כדי לצלוח את המשוכה הגבוהה שניצבה בפני הבקשות.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית בזאת.