רע"פ 7717/11 אמיר סוואלחי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 41426-05-11, כבוד השופטת נ' אהד ) מיום 19.9.2011 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה ברמלה (ת"ד 4522/08, כבוד השופטת מ' כהן, מיום 9.3.2011 ).

המבקש הורשע על פי הודאתו בשורה של עבירות תעבורה בראשן נהיגה בשכרות, חבלה של ממש, ביטוח לא תקף, רישיון רכב שפקע פחות משישה חודשים וגרימת נזק. במסגרת ההליך בפני בית משפט השלום ביקש המבקש לחזור בו מהודאתו, אשר ניתנה, לטענתו, לאור טעות באשר לעצמתן של הראיות שבידי התביעה. המבקש טען כי עיון חוזר בתעודת ציבור בנוגע לבדיקת מצב השכרות בו היה מעלה ספקות באשר למהימנות הראיה. בית משפט השלום דחה בהחלטה מיום 9.3.11 את בקשתו זו, וקבע כי אין זה מסוג המקרים החריגים בהם תותר חזרתו של נאשם מהודאתו. בית המשפט עמד על כך שהמבקש הודה בעבירות עוד לפני שכלל ראה את תעודת הציבור, וכן כי החשש שההודאה ניתנה בשוגג קטן במיוחד מקום בו, כבמקרה זה, היה הנאשם מיוצג על ידי עורך דין. כמו כן, התחשב בית המשפט בכך שהבקשה לחזרה מהודאה הוגשה רק בשלב הטיעונים לעונש. משנדחתה בקשת המבקש לחזור בו מהודאתו, פנה בית המשפט לשקול את השיקולים לעונש. במסגרת זו, שקל בית המשפט את נסיבותיו האישיות של המבקש, את תסקיר המבחן שנערך, ממנו עלה כי המבקש סירב להשתלב בטיפול במרכז לנפגעי אלכוהול, את חומרת העבירה, ואת פרק הזמן שחלף מיום ביצוע העבירה ועד למועד גזר הדין. לאור כל אלו, דן בית המשפט את הנאשם לשמונה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, ופסילת רישיון בפועל לתקופה של ארבע שנים ממועד סיום ריצוי מאסרו ובניכוי ימי הפסילה המנהלית.

על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק דינו של בית משפט השלום סביר ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בו. לעניין החזרה מההודאה, קבע בית המשפט כי אין מקרה זה מסוג המקרים החריגים בו תותר חזרה מהודאה, וזאת, על בסיס אותם הנימוקים עליהם ביסס בית משפט השלום את החלטתו. לעניין העונש קבע בית המשפט המחוזי כי בית המשפט השלום ערך איזון ראוי בין השיקולים השונים לעונש, וכי אין מקום להתערבות אף בנושא זה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשתו, שב המבקש וטוען כי ההודאה התבססה על ההנחה כי קיימת בדיקת דם המוכיחה את רמת האלכוהול בדמו בעת האירוע, וכי יש לראות בכך נסיבה חריגה המצדיקה חזרה מהודאה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי דינן של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות ללא צורך בתגובת המשיבה.

הבקשה העומדת לפניי אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה, ועל כן איננה מצדיקה מתן רשות ערעור ודינה להדחות על הסף ( (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). שתי הערכאות הקודמות עמדו על ההלכה בנוגע לחזרה מהודאה על פי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. המקרה הנוכחי אינו מעלה שום קושי חדש בהקשר זה. אף לשיטתו של המבקש, הודאתו מבוססת על רשלנותו בעיון בחומר הראיות. מתן הפתח לחזרה מהודאה בנסיבות אלו תיצור תקדים לא סביר בו כל נאשם יוכל בכל שלב לחזור מהודאתו בטענות שונות על חוסר הבנת חומר הראיות הקיים בידי התביעה. כל זמן שלא הועברה למבקש תעודת הציבור לא הייתה לו כל סיבה להניח את עוצמתה ולבסס את הודאתו עליה. לאחר שהועברה לו תעודת הציבור, כל שהיה על המבקש לעשות הוא לעיין בה לעומקה. אם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

סוף דבר, דין הבקשה להדחות.

נוכח האמור לעיל, הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע מתייתר. ;1