פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7731/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
נאיף הוואדי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.9.10 בעפ"ג 18651-03-10 וע"פ
47061-03-10 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, ת' שפירא וי' שבח
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"פ 47061-03-10 (כבוד השופטים ד' ברלינר – נשיאה , ת' שפירא
ו- י' שבח ) מיום 20.9.2010 בו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 6382-08, כבוד השופט צ' קפאח ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו ריבוי עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); וכן עבירה של החזקת סם מסוכן שאינו לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודה. כתב האישום המתוקן כולל שני אישומים. לפי הנטען באישום הראשון במשך תקופה של שבעה חודשים, מדי יום ביומו בשעות הלילה, נהג המבקש לסחור בסמים מסוכנים מסוגים שונים, בעיקר הרואין וקוקאין, בכמות של 100-90 מנות סם בכל לילה. הסחר התבצע באמצעות בחורה בשם סימונה (להלן: סימונה ) אשר הייתה לוקחת את הסמים מידי המבקש, מוכרת אותם ולאחר מכן מעבירה אליו את התמורה. לפי האישום השני המבקש החזיק בסמים מסוכנים מסוג קוקאין והרואין שלא לצריכה עצמית.
בית משפט השלום הרשיע את המבקש לאחר שמיעת הראיות וגזר עליו עונש של חמש שנות מאסר בפועל; הפעלת עונש מותנה של 12 חודשי מאסר אשר הוטל על המבקש בתיק אחר, לריצוי במצטבר; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים והתנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע על פקודת הסמים המסוכנים; קנס בסך 150,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו; וכן פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים. בגזר דינו התייחס בית המשפט לחומרת העבירות שביצע המבקש, לעברו הפלילי ולכך שגם העובדה שעבר טרגדיה אישית קשה לא מנעה ממנו להמשיך ולעסוק בסחר בסמים.
על גזר דינו של בית משפט השלום הגישו הן המבקש והן המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בהמלצת בית המשפט חזרו בהם הצדדים מהערעור למעט סוגיית גובה הקנס שבה פסק בית המשפט וקבע כי הקנס יעמוד על 100,000 ש"ח במקום 150,000 ש"ח.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי יש להקל בעונשו וכי הערכאות הקודמות לא נתנו מספיק משקל לנסיבותיו האישיות הקשות.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. בנוסף, כידוע, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת העבירות בהן הורשע וכן את עברו הפלילי המכביד ואת העובדה שכבר ריצה בעבר עונש מאסר בגין עבירות דומות אשר לא הרתיעו מחזרה אל דרך הפשיעה. נסיבותיו האישיות והבריאותיות של המבקש הובאו בפני בית משפט השלום במסגרת הטיעונים לעונש והן נלקחו בחשבון במסגרת גזירת עונשו. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להקל בעונשו של המבקש.
סוף דבר הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ז בחשון התשע"א (4.11.2010).
ש ו פ ט