רע"פ 7753/11 שקד צאלח נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 2068-08-11 כבוד השופטת הבכירה נ' אהד ) מיום 9.10.2011 אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה (פ"ת 8158-10-10, מיום 26.7.2011).

המבקש, אשר זומן לדיון בעניינו בבית משפט השלום לא התייצב לדיון ולא השיב בכתב לכתב האישום. לפיכך, ראה בית המשפט באי התייצבותו הודייה בעובדות כתב האישום והרשיע אותו בעבירות של גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, אי שמירת מרווח ונהיגה בחוסר זהירות. בגין עבירות אלו הטיל בית המשפט על המבקש קנס בסכום של 1,000 ש"ח, 60 ימי פסילת רישיון נהיגה בפועל וחודשיים פסילה על תנאי לשלוש שנים. המבקש הגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, וזו נדחתה על ידו.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, וטען כי לא התייצב בבית משפט השלום מאחר ולא ידע על מועד הדיון, וכי העונש שהוטל עליו חמור יתר על המידה. בית המשפט המחוזי קבע כי דין הערעור להדחות לגופו וכי העונש שהוטל על המבקש הינו אף בבחינת עונש מקל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשתו טוען המבקש כי טעה בית המשפט קמא בקובעו שהזימון נעשה כדין, לאור תקנה 50 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן: התקנה ) הקובעת כי:

המצאה

לחייל

50

מסמך שיש להמציאו לחייל המשרת שירות פעיל בצבא-הגנה לישראל, מותר להמציאו באמצעות קצין המבצעים של מוקד מפקדת המשטרה הצבאית הראשית.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטות של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

הבקשה העומדת לפניי אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה, ועל כן איננה מצדיקה מתן רשות ערעור ( (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הפרשנות אותה המבקש מבקש לצקת לתקנה 50 אינה פרשנות סבירה, והיא אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה עצמה. כל שהתקנה קובעת היא שמותרת המצאה באמצעות קצין המבצעים של מוקד מפקדת המשטרה הצבאית הראשית. תכליתה של תקנה זו היא להקל על הממציא, במקרים בהם יש קושי לאתר את החייל מחוץ למסגרת הצבאית. לא נקבע בלשון התקנה כי זו הדרך היחידה להמצאת מסמכים לחייל אשר משרת בצה"ל.

סוף דבר, דין הבקשה להדחות.