רע"פ 7757/02 מלכא חיים נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בירושלים בגרימת מותו של ילד כבן עשר בעת שנהג במכוניתו. בית-המשפט לתעבורה גזר על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על-תנאי, והורה על פסילת רשיון הנהיגה של המבקש למשך 20 שנה. המבקש ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי, לאחר שבחן בפסק-דינו המפורט את קביעותיו של בית-המשפט לתעבורה, החליט לדחות את ערעור המבקש על הכרעת הדין, בקובעו, כי הנתונים העובדתיים שהוכחו בפני בית-המשפט לתעבורה מצביעים בבירור על כך שהמבקש נהג במהירות בלתי סבירה בנסיבות העניין, באופן חריג ומשמעותי; כי התנהגותו ודרך נהיגתו מצביעות על רשלנות; ועל-כן בדין הרשיע בית-המשפט קמא את המבקש בגרימת מוות ברשלנות. ואולם, בית-המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי העונש שהוטל על המבקש חמור מדי, והחליט להטיל עליו עונש של שנה מאסר בפועל, שנה נוספת מאסר על-תנאי, ופסילת רשיונו של המבקש למשך 7 שנים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש כנגד קביעותיו של בית-המשפט לתעבורה, אשר אושרו על-ידי בית-המשפט המחוזי. המבקש טען, כי גם אם היה נוהג במהירות סבירה, לא יכול היה למנוע את התאונה; כי בנסיבות המקרה, התנהגותו היתה סבירה; וכי לא הוכח קשר-סיבתי בין התנהגותו של המבקש ונהיגתו לבין גרימת המוות.

הבקשה למתן רשות ערעור אינה יכולה להתקבל. טענות המבקש אינן מגלות עילה המצדיקה דיון בעניינו של המבקש - אשר נדון על-ידי שתי ערכאות והוכרע על-ידן - בגלגול שלישי. מעבר לדרוש יוער, כי טענותיו אף אינן מצדיקות סטיה מן הכלל, לפיו אין בית-משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, נוהג להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, וממילא לא מצאתי מקום להתערב אף בקביעותיהן של הערכאות קמא, לפיהן התנהגות המבקש היתה רשלנית בנסיבות המקרה.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, איפוא. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 1.10.02, עד השעה 10:00 במשטרת ישראל במגרש הרוסים בירושלים.