רע"פ 7763/05 שאול לוי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקשים הוגשו לבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו 5 כתבי אישום, שהדיון בהם אוחד, המייחסים להם עבודות בנייה ללא היתר, עבירה על סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 ולתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז – 1967, (להלן החוק).

לפי הנטען בכתבי האישום, ביצעו המבקשים בשנים 2002-2003 עבודות בנייה ללא היתר בבניין ברחוב אבן-גבירול 35 בתל-אביב, אשר הוכרז כמבנה לשימור מדרגה ראשונה. העבודות כללו, בין היתר, הגדלת שטח קומת הקרקע של הבניין, בניית קונסטרוקציה ומדרגות מברזל, תוספת בניה של קירות בלוקים ותקרות מבטון, הקמת ויטרינה, התקנת מעלית וחלוקת דירה ל-3 יחידות דיור. המבקש 1 הוא בעל המקרקעין עליו נמצא הבניין (להלן: שאול), והמבקש 2 (להלן: דרור), בנו של שאול, נכה צה"ל, היה אחראי לביצוע עבודות הבניה, והוא הואשם גם בעבירה של אי קיום צו שיפוטי המורה להפסיק את עבודות הבניה.

המבקשים הודו בעובדות כתבי האישום והורשעו על יסוד הודאתם. בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' אטיאס) קבע בגזר-דינו כי מדובר בהיקף בניה נרחב למדי; כי יש בבניית תקרות מבטון, מדרגות ברזל ומעלית ללא היתר פוטנציאל לסכנה בטיחותית ובפיצול דירה ל-3 יחידות דיור, כדי להשפיע על איכות החיים במקום. עוד נקבע,כי בנסיבות חמורות אלה, אין לתת משקל ממשי לנסיבותיו האישיות של דרור, וכי יש למצות עימו את הדין, שכן הוא היה הרוח החיה בפרשה. לפיכך הורה בית המשפט על הריסת הבנייה ללא היתר, והטיל על דרור קנס בסך של 50,000 ש"ח או 500 ימי מאסר תמורתם בגין עבירות הבניה ללא היתר, וכן קנס של 22,000 ש"ח או 220 ימי מאסר תמורתם בגין עבירת אי קיום צו שיפוטי, וכן הטיל עליו מאסר על תנאי של 6 חודשים לתקופה של 3 שנים שלא יעבור עבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי החוק. על שאול גזר בית-המשפט קנס בסך של 25,000 ש"ח או 250 ימי מאסר תמורתם בגין עבירות הבניה ללא היתר.

על חומרת העונש הגישו המבקשים ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כב' סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) קבע, כי בית-המשפט לעניינים מקומיים לא החמיר עם המבקשים יתר על המידה, כי יש צורך להילחם בבניה ללא היתר באמצעות ענישה מחמירה, וכי אין בנסיבות חייו של דרור כדי לשמש "תעודת חיסיון, כאשר מדובר בהפרה מתמשכת ובוטה של החוק". עם זאת, בחר בית-המשפט לקצר את ימי המאסר שנקצבו בתמורה לקנסות שהוטלו על המבקשים: כנגד הקנס של 50,000 ש"ח - 100 ימי מאסר; כנגד הקנס של 22,000 ש"ח - 44 ימי מאסר וכנגד הקנס בסך 25,000 ש"ח - 50 ימי מאסר.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

המבקשים משיגים בבקשתם על חומרת העונש שנגזר עליהם ומבקשים לבטל או להפחית את הקנסות שהוטלו עליהם ואת ימי המאסר שנקצבו תמורתם, לבטל או להקטין את עונש המאסר על תנאי שהוטל על דרור ולבטל את צו ההריסה. לטענתם, יש מקום להקלה בעונשם לאור העובדה, שדרור הגיש בקשה להיתר שנדחתה, כי לא היתה הצדקה להכריז על הבניין כמבנה לשימור, כי העבודות בוצעו בצורה מקצועית וכי חלה החמרה במצבו הרפואי של דרור.

מנגד, טוענת המשיבה, כי אין מקום ליתן למבקשים רשות לערער על חומרת העונש. לטענתה, מדובר בהפרה בוטה של החוק מצד המבקשים, בבנייה רחבת היקף ללא היתר. המשיבה מציינת, כי המועד שנקצב לביצוע צו ההריסה חלף, אך הצו לא בוצע. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הוגש נגד המבקשים כתב אישום נוסף, המייחס להם עבודות בנייה ללא היתר באותו בניין בין השנים 2003-2004, וכן הפרה של צו הפסקה שיפוטי, וכי המבקשים הורשעו בעובדות כתב האישום הנוסף ודינם נגזר.

דין הבקשה להידחות.

עניינם של המבקשים נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקשים לא הצביעו על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

כידוע, אף אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

במקרה שלפני, העונש שהוטל על המבקשים אינו חמור כלל ועיקר, לאור ההיקף הנרחב של עבודות הבניה בבניין, כאשר מדובר ב"הפרה מתמשכת ובוטה של החוק", ושל צו שיפוטי שהוצא בנוגע להמשך העבודות. כבר נפסק בעבר, כי "אין להמעיט בחשיבות הבעת מסר עונשי מרתיע בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים כדי להילחם באורח אפקטיבי בתופעות של אי ציות לחוק וזלזול בצווי בית המשפט דרך כלל, ובתחום התכנון והבניה בפרט" (ראו רע"פ 8406/03 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו (לא פורסם)). העונש שנגזר על המבקשים מבטא מדיניות ענישה מרתיעה ויתכן שנוטה לקולא בנסיבות העניין. מכל מקום, אין בבקשתם של המבקשים כל נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בו. כך לגבי גובה הקנסות שהושתו על המבקשים, אשר אינו חורג מהקנס המקסימאלי שנקבע בחוק; כך לגבי ימי המאסר שנקצבו תמורתם, ושבית-המשפט המחוזי בחר להתערב בהם ולקצרם; כך לגבי עונש המאסר על תנאי שהוטל על דרור, ובוודאי נכון הדבר לגבי צו ההריסה שהוצא לבנייה הלא-חוקית, שכן "מי שנוהג, כפי שנהגו המבקשים, ובוחר לבצע בניה בלתי-חוקית ללא היתר כדין תוך התעלמות בוטה מצו שיפוטי ראוי, כי יביא בחשבון את האפשרות, לפיה לא יאפשר בית המשפט להותיר בניה כזו על תילה, אלא יורה על הריסתה" (ראו רע"פ 10896/04 סעיד פואד אג'באריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענות המבקשים, כי יש להתחשב בדרור לאור היותו נכה צה"ל, וכי לא היתה הצדקה להכריז על הבניין כעל מבנה לשימור, נשמעו על ידי הערכאות שקדמו לו ובדין נדחו על ידן.

בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור גם בשל העובדה, שהמבקשים הורשעו פעם נוספת בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר באותו בניין ובהפרת צו שיפוטי.

אשר-על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.