רע"פ 7766/11 שלי ארד נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) מיום 6.10.11 בתיק עפ"ת 43568-07-11, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (השופטת קריספין-אברהם) מיום 16.6.11 בתיק תת"ע 7718-12-10.

ב.

המבקשת לא התייצבה לדיון בעניינה בבית המשפט לתעבורה, ולאחר שנקבע כי הוזמנה כדין, הושתו עליה קנס (800 ש"ח), חודשיים פסילה ופסילה על תנאי; כן הופעלה פסילה מותנית (בת חודשיים). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה (ביום 6.10.11) בעיקר בקביעה, שהמבקשת הוזמנה לדיון כדין, לא הצביעה על עילה המצדיקה את ביטול ההליך, וכן כי העונש שהושת מידתי, בין היתר בהתחשב בטיב העבירות (אי מתן זכות קדימה בצומת) ובעבר התעבורתי. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה כופרת המבקשת בביצוע העבירה וטוענת כי לא ידעה על זימונה לדיון בבית המשפט לתעבורה.

ג.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. היא אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות העשויה להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). עוד אציין, מעבר לצורך, כי עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מעלה סתירה (כלשון באת כוח המשיבה שם), ולמצער אי בהירות, בכל הנוגע לסיבת אי-ההתייצבות. ולבסוף, בא כוחה של המבקשת הזכיר את תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד 1974, שעניינה "חזקת מסירה". תקנה זו, המעבירה את נטל הראיה לעניין המסירה, היתה נחוצה כדי לצמצם "התדיינות מסירה", מטבע המציאות. ההכרעה הקונקרטית בטענת אי מסירה מסורה לבית המשפט, ואיני רואה פגם בתוצאה אליה הגיעו בתי המשפט הקודמים בנידון דידן. כאמור, איני נעתר לבקשה.