רע"פ 7770/11 עבד אל פתח משהראוי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 16737-01-11, כבוד השופטת הבכירה נ' אהד ) אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה במחוז מרכז (פ"ל 2075-07-09, כבוד השופטת ל' שלזינגר שמאי מיום 30.12.2010).

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, תחת השפעת סמים (קוקאין וקנאביס). בשיקוליו לעונש עמד בית המשפט על גיליון ההרשעות העמוס של המבקש, בכללו 94 עבירות תעבורה וכן עבירות רכוש, סמים ואלימות, בכך שהמבקש ריצה בעת מתן גזר הדין עונש מאסר בעבודות שירות, ובתסקיר המבחן אשר נמנע מלתת המלצה בעניינו והצביע על ספק במידת אמונו ביכולת המבקש לשנות את התנהגותו. נוכח כל האמור, דן בית המשפט את המבקש לשמונה חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, פסילת החזקת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 30 חודשים בניכוי ימי השלילה המנהלית, ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה של שישה חודשים על תנאי למשך שלוש שנים.

על חומרת העונש ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי שב ובחן את שיקולי בית משפט השלום וקבע כי גזר הדין אינו חורג ממתחם הסבירות בנסיבות המעשה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בקליפת אגוז, טענתו של המבקש היא כי העונש שנגזר עליו אינו נותן משקל די לנסיבות חייו האישיות הקשות.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות ללא צורך בתגובת המשיבה.

הבקשה העומדת לפניי אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה, ועל כן איננה מצדיקה מתן רשות ערעור ודינה להדחות על הסף ( (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה כולה סובבת סביב האיזון הספציפי לעניינו של המבקש שערכה הערכאה הדיונית בשיקוליה העונש, ואשר נמצא כסביר על ידי ערכאת הערעור. למעלה מן הצורך, לגופו של עניין מצאתי אף אני את העונש שהוטל על הנאשם סביר נוכח חומרת העבירה.

סוף דבר, דין הבקשה להדחות.