רע"פ 7772/11 אור קלמן נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 53845-06-11, כבוד השופט ר' בן-יוסף ) מיום 15.9.2011, שבמסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כבוד השופט מ' דרורי , פ"ל 825/07), באופן שהוטלו על המבקש שישה חודשי פסילה נוספים לריצוי בפועל.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. ביום 16.5.2010 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירה של נהיגה בקלות ראש וזיכה אותו מעבירה של נהיגה בשכרות. ביום 3.6.2010 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של קנס בסך של 300 ש"ח וכן חודשיים פסילה על תנאי לתקופה של שנתיים.

על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערעור, הרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך בדיקת המאפיינים והחזיר את התיק לבית המשפט לתעבורה. בעקבות זאת, הטיל בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש של 12 חודשי פסילה בפועל (אותם כבר הספיק לרצות), 12 חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שלוש שנים, קנס בסך של 800 ש"ח וכן התחייבות בסך של 10,000 ש"ח.

על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, כי במקרה זה ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתה מעונש פסילת המינימום הקבוע בחוק. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי העונש שהוטל הל המבקש חורג מהעונש ההולם את העבירה בה הורשע ולפיכך קיבל את הערעור והטיל על המבקש שישה חודשי פסילה נוספים. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי מדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. לטענתו, העונש שהוטל עליו הינו עונש חמור ביחס לנסיבות, בייחוד לנוכח העובדה שזוכה על ידי הערכאה הדיונית מהעבירה של נהיגה בשכרות.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה לא מצאתי כי מקרה זה הוא מקרה חריג המצדיק דיון נוסף בפני ערכאה שלישית. אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות שכן העונש שהוטל על המבקש הוא עונש ראוי בהתחשב בכלל נסיבות המקרה. בית המשפט המחוזי התייחס לנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולפיכך קבע כי יש לחרוג במידת מה מעונש המינימום הקבוע בחוק. מסקנתו, כי יש להטיל על המבקש שישה חודשי פסילה נוספים לריצוי בפועל ולא ניתן להסתפק במקרה זה בעונש שהוטל על ידי בית המשפט לתעבורה, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.

סוף דבר הבקשה נדחית.