רע"פ 7778/03 מאיר שריקי נ. מדינת ישראל

1.זו בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19/6/03 בע"פ 3097/03 (כבוד השופטים י' לינדנשטראוס, מ' נאמן וי' דר), בו נדחה ערעור המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ח' שילוני) בת"פ 5925/00 ובו נדחתה גם בקשתו לביטול הרשעתו על-פי סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

2.המבקש הינו בעל משרד לעמילות מכס בחיפה. לגרסתו, בשל קשיים בענף עמילות המכס הוא ביקש לשוב ולהשתלב בתחום הצילום בו עסק בעבר. ביום 28.5.00, במסגרת הזמנת מועמדות לצילומי דוגמנות, ביצע המבקש מעשה מגונה באחת המועמדות שלא בהסכמתה. הוא הורשע בבית משפט השלום, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של מעשה מגונה שלא בהסכמה על פי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. עקב כך, נגזר עליו עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 6,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתם, ופיצוי למתלוננת בסך 1,000 ₪.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על הרשעתו ועל חומרת העונש. במהלך הדיונים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יוזמן תסקיר בו יתיחס שירות המבחן לשאלה האם יש מקום להורות על ביטול הרשעה על-פי הוראת סעיף 192א לחסד"פ, תוך שהתביעה ציינה במפורש כי אין היא רואה עצמה מחוייבת להמלצות שירות המבחן, ועומדת על כך שבנסיבות מקרה זה אין לבטל את ההרשעה. ההגנה בקשה להביע את דעתה לגבי אפשרות אי ההרשעה רק לאחר קבלת התסקיר. על רקע זה הסכים המבקש לחזור בו מערעורו על ההרשעה והצטמצם לערעור על חומרת העונש ולבקשה לביטול ההרשעה.

4.בהמשך לכך, הוגש תסקיר קצין מבחן מפורט בעניינו של המבקש אשר התייחס למכלול הנתונים האישים הרלבנטיים לעניינו ועמד, בין היתר, גם על ההשלכות מקיום ההרשעה על דרכו בעתיד. שירות המבחן ציין כי לא התרשם מקיום דפוסי התנהגות עבריינית במבקש ואינו רואה צורך בהתערבות טיפולית המיועדת לעברייני מין לגביו. הוא הביע את עמדתו כי הארוע על השלכותיו מהווה גורם מרתיע ומציב גבולות לעתיד ביחס למבקש. עם זאת, התסקיר לא התייחס באורח ספציפי לשאלה אם ראוי בנסיבות הענין לבטל את ההרשעה ולהסתפק בצו מבחן וצו שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה.

5.לאחר קבלת התסקיר, נזקק בית המשפט המחוזי שוב לענין, ותוך שהוא מודע לעובדה כי התסקיר אינו מתייחס ישירות לשאלת ביטול ההרשעה, החליט, כלשונו, כי "התמונה שקבלנו מהתסקיר מספיקה לנו לצורך החלטתנו, וכאשר צריך להזכיר שההחלטה הסופית בדבר הרשעה או אי הרשעה, כמו גם ההחלטה הסופית לענין ענישה, מסורה לבית המשפט ולא לשירות המבחן".

לאחר ששקל את נסיבות הענין לגופן החליט בית המשפט המחוזי שלא לבטל את ההרשעה ולא לשנות את גזר הדין כפי שנקבע בבית משפט שלום לאור חומרתו של המקרה ומשלא מצא כי נתמלאו לגביו תנאים חריגים המצדיקים הימנעות מהרשעה.

6.בבקשת רשות הערעור לפנינו טוען המבקש כי ראוי ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי משני טעמים: ראשית , עניינו מעורר שאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית, שעניינה זכותם של הצדדים בהליך הפלילי לצפות כי הסדרי טיעון שהוסכמו ואושרו על-ידי בית המשפט, יקויימו הלכה למעשה. בהקשר לכך הוא טוען כי חזר בו מהערעור על עצם הרשעתו עקב הסכמה אליה הגיע עם המשיב, ולפיה יורה בית המשפט על הגשת תסקיר שבו תובא גם התייחסות שירות המבחן לאפשרות הפעלת סעיף 192א לחסד"פ. בית המשפט המחוזי אישר הסכמה זו, הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר כאמור, וקבע כי ימשיך לשמוע את הערעור לאחר שיומצא בפניו התסקיר. בתסקיר המבחן לא הופיעה התייחסות לאפשרות ביטול הרשעת המבקש על פי סעיף 192א לחסד"פ, ולפיכך היה על בית המשפט המחוזי להיענות לבקשת המבקש ולהורות על הגשת תסקיר משלים בו תהיה התייחסות מפורשת לסוגיה האמורה. אולם בית המשפט סרב לכך. בכך, נטען על ידי המבקש, נפגעה ציפייתו כי הסדר הטיעון בעניינו יקויים, וזאת למרות שהוא מילא את חלקו בהסדר והסכים למחיקת הערעור על הרשעתו. לטענתו, לו היה מתקבל תסקיר הכולל המלצה לעניין סעיף 192א, מצבו מבחינה משפטית היה שונה לחלוטין. שנית , המבקש טוען כי הרשעתו בפלילים בעבירה הנושאת עמה קלון, עלולה לפגוע קשות בפרנסתו וכן בפרנסת חמשת עובדיו, וזאת כיוון שעל-פי סעיף 11 לחוק סוכני המכס, תשכ"ה-1964, רישומו של סוכן מכס יימחק אם "הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון".

7.דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אשר לטעם הראשון שבבקשת המבקש, החלטה בדבר ביטול הרשעה בהתאם לסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי מסורה בידיו של בית המשפט לאחר ששקל את מכלול השיקולים הצריכים לענין. בנסיבות מקרה זה, ונוכח הסכמת הצדדים, נתקבל תסקיר קצין מבחן אשר פרש באורח מפורט את הנתונים הרלבנטיים למבקש, כך שהיתה בפני בית המשפט תמונה מלאה של עניינו בבואו להחליט בשאלת ביטול ההרשעה או השארתה בעינה. במצב דברים זה, העובדה בלבד שתסקיר קצין המבחן לא התייחס במפורש לשאלה האם ראוי לבטל את הרשעת המבקש אינו מצדיק מתן רשות ערעור, משבלאו הכי ההכרעה בכך נתונה לבית המשפט אשר שקל את אשר הצריך שיקול במקרה זה, על בסיס מלוא הנתונים שעלו מהחומר בתיק, ובכלל זה מתסקיר שירות המבחן.

אשר לטעם השני שהעלה המבקש, בית המשפט שקל את הסיכון שיש בהרשעה להמשך עבודתו של המבקש כעמיל מכס, אולם בשים לב לאופיה של העבירה ונסיבותיה מצא כי לא נתקיימו בענין זה אותן נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות ביטול הרשעה, חרף השלכותיה האפשריות על המבקש.

לאור זאת, אין מקום למתן רשות ערעור בענין זה, לאחר שהוא נשקל בשתי ערכאות שיפוט, ומשאין הוא מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצח אור (הדר חיפה), פד"י לו(3) 123; רע"פ 1821/97, תק' על' 97(2) 130; רע"פ 1681/97 כהן יובל נ' מדינת ישראל, תק' על' 97(2) 144).

הבקשה נדחית.