רע"פ 7778/05 יעקב שיר נ. מדינת ישראל

בכתב אישום, שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום בנצרת, יוחסה לו עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה. בית-משפט השלום, לאחר שדחה אחת-לאחת טענות שהעלה המבקש בדבר פגמים באופן ניהולו של ההליך ובדבר מהימנות העדים שנשמעו, ואף לא ראה לקבל טענת אליבי שהועלתה, הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו. בעקבות כך נגזר למבקש, בין היתר, מאסר בפועל, וכן הופעל מאסר על-תנאי שעמד נגדו, חלקו במצטבר, כך שבסך הכל עתיד המבקש לשאת ב-24 חודשי מאסר בפועל. כמו כן נגזרו למבקש שתי תקופות של מאסר על-תנאי, חולטה התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח עליה חתם בעבר, והוא חויב לחתום על התחייבות נוספת להימנע מעבירות נגד הרכוש.

ערעור מטעם המבקש, שכוון כנגד ההרשעה וכנגד חומרת העונש, נדחה בידי בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים י' כהן, א' אברהם וג' (דה ליאו) לוי), אשר לא ראה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, ובמסקנות אליהן הגיעה על יסוד חומר הראיות שהיה בפניה.

בבקשה שבפני עותר המבקש, כי יינתן לו לערער בשנית על פסק-הדין בענינו. הוא שב ומעלה שורת טענות ביחס לממצאים העובדתיים שנקבעו, ועוד חוזר הוא ומלין על פגמים שנפלו, לדעתו, בניהול משפטו. בקשה זו יש לדחות. כלל הוא, כי רשות לערעור ניתנת אך מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית, להבדיל מסוגיה דיונית או עובדתית, אשר לה השלכות כלליות החורגות מענינו המסוים של המבקש. לא זו אף זו, ערכאת ערעור – כפי שציין בצדק בית-המשפט המחוזי בהכרעתו, ומקל וחומר ערכאה שלישית – זאת אוסיף אני, תיטה שלא להתערב בממצאים שבעובדה, אשר נקבעו על סמך התרשמות ישירה ובלתי-אמצעית מן העדים ומחומר הראיות.

ענינו של המבקש אינו מגלה עילה לסטות מכללים אלה, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.