רע"פ 780/12 דהדה זיתון נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ברלינר, השופט קרא והשופטת סוקולוב) בעפ"ג 48828-08-11 מיום 19.12.11, במסגרתו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט לנדמן) בת"פ 41162-02-11 מיום 19.7.11. בית משפט השלום השית על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 6 חודשים בעבירה בתיק דנא ועוד 24 חודשים בגין שתי תקופות מאסר על תנאי שהפעיל, וכן מאסר על תנאי למשך 6 חודשים. עניינה של הבקשה חומרת העונש.

ב.

המבקש, יליד 1964, הודה בבית משפט השלום במסגרת הסדר טיעון והורשע בעבירות של פריצה לרכב וגניבה ממנו וחבלה במזיד ברכב. סיפור המעשה – מיום 20.2.2011 – הוא פריצה לרכב על-ידי ניפוץ חלונו, ונטילת שני תיקים שבאחד מהם היה ארנק ובו 210 ש"ח במזומן. בית משפט השלום נדרש לעברו הפלילי המכביד של המבקש, שכלל עבירות רכוש, אלימות וסמים. את העבירות, כך נקבע, ביצע על רקע שימוש בסמים. צוין כי למבקש עבר פלילי מכביד, מאז גיל 16, הכולל עבירות רכוש, אלימות וסמים. נוכח שתי תקופות המאסר על תנאי שהיו תלויות נגדו, לא מצא בית המשפט להוסיף עליהן תקופה ארוכה נוספת והשית את העונשים כאמור. צוין, כי יש לקוות שהמבקש ישתלב בכלא בתכנית גמילה ויפיק הימנה תועלת.

ג.

המבקש עירער על חומרת העונש, וטען בין השאר כי הוא חולה סכרת. בבית המשפט המחוזי המבקש לא היה מיוצג. הוא ביקש כי יידחה הדיון וימונה לו סניגור. בית המשפט דחה את בקשתו וציין, כי אין ממש בערעור. הוטעם, כי למבקש עבר פלילי מכביד מאוד - "ספר הרשעות קודמות" - והעבריינות היא לו דרך חיים; ואת העבירות בתיק דנא עבר ארבעה חודשים לאחר ששוחרר ממאסרו האחרון, תוך שכנגדו תקופות מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי סבר, כי בית משפט השלום לא החמיר עם המבקש.

הבקשה

ד.

המבקש עותר להקל בעונשו נוכח מצבו הבריאותי, בהיותו חולה סכרת.

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור נשקלת כאשר על הפרק סוגיה משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). ככלל, טענות שעניינן חומרת העונש אינן עילה לדיון בגלגול שלישי (רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המבקש לא העלה טעמים כלשהם לחרוג מכלל זה. לגופם של דברים סבורני אף אנוכי, כי בנסיבות לא החמיר בית משפט השלום עם המבקש. אביע אף אני את התקוה כי המבקש ישתלב בהליכי גמילה במאסרו וכי שלטונות בית הסוהר יסייעו לכך; עדיין לא מאוחר לבנות חיים שאינם עבירות ומאסר, עבירות ומאסר עד אין קץ. כן יוצא אני מן ההנחה שהמבקש זוכה במאסרו לטיפול הרפואי הנחוץ לו.

ו.

איני נעתר איפוא לבקשה.