רע"פ 7810/20שלום אלדרוב נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים י' עדן, י' ליבדרו ו- י' דנינו ) בעפ"ג 38328-10-20, מיום 4.11.2020.

בפסק הדין התקבל ערעור המשיבה על קולת העונש ועונשו של המבקש הועמד על 20 חודשי מאסר תחת 8 חודשי מאסר שגזר בית משפט השלום באילת (כב' השופטת ל' אדלשטיין ) בת"פ 28107-06-20, ומכאן בקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן: החזקה בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ) יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); גידול, יצור והכנה של סמים מסוכנים לפי סעיף 6 לפקודה יחד עם סעיף 29(א) לחוק; שלוש עבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים מסוכנים, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה; עבירה של ניסיון לסחר בסם מסוכן, לפי הסעיפים האמורים לפקודה בצירוף סעיף 25 לחוק; ועבירה של הסתייעות ברכב לעבור עבירה, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

2.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, גידלו המבקש ובת זוגו, שהועמדה לדין יחד עימו, בדירתם, סם מסוכן מסוג קנביס, באמצעות אוהל גידול וציוד נוסף שהחזיקו בדירה, כאשר במהלך חיפוש שנערך בה אותרו שלושה שתילים של סם הקנביס במשקל כולל של 388 גרם נטו

ו נתפסו סמים מסוגים שונים: קנביס במשקל 226.5 גרם ; חשיש במשקל 583.8 גרם ברוטו; קוקאין במשקל 2.4 גרם; LSD בכמות של 49 ריבועי נייר; ו- MDMA בכמות של 25 טבליות ( האישום הראשון ) .

עוד על פי כתב האישום, סחר המבקש בסמים מסוכנים, במספר הזדמנויות שונות כדלקמן: מכירת ריבוע נייר LSD בתמורה ל-100 ש"ח ומסירת סיגריה עם קנביס ללא תמורה (האישום השני); מכירה של כ-0.5 גרם קנביס ומכירה של 1 גרם חשיש, בתמורה ל-100 ש"ח בעבור כל מכירה (האישום השלישי); וכן מתן לאחר חומר הנחזה להיות סם מסוכן (אישום רביעי).

3.

בשל כך נדון המבקש לעונש של 8 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, פסילה מותנית של רישיון נהיגה וחתימה על התחייבות בסך 6,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר מביצוע עבירת סמים מסוג פשע. כמו כן, הוכרז המבקש כסוחר סמים וחולט סך של 6,900 ש"ח שנתפס במהלך החיפוש בדירתו.

בגזר הדין קבע בית משפט השלום כי יש לראות בעבירות ההחזקה, הגידול ומכירת סם ה- LSD כאירוע אחד ובעבירות מכירת סמי הקנביס והחשיש ועבירת ניסיון מכירת חומר הנחזה להיות חשיש כאירוע שני. לאחר שסקר את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע המבקש קבע בית המשפט ארבעה מתחמי ענישה, כמפורט להלן: סחר בקנביס וחשיש – מתחם עונש הולם הנע בין חודשי מאסר בודדים שניתן לרצותם בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל; סחר ב- LSD

– מתחם עונש הולם שבין 18-6 חודשי מאסר בפועל; עבירות ההחזקה והגידול של הסמים – מתחם עונש הולם שבין 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בפועל; וניסיון לעבור עבירת סחר בחומר הנחזה להיות סם מסוכן – מתחם עונש הולם הנע בין מאסר מותנה ועד 6 חודשי מאסר בפועל. לבסוף קבע בית המשפט " מתחם ענישה משוקלל" הנע בין 3 חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר . בקביעת העונש בתוך המתחם שקל בית המשפט את הודאת המבקש שתרמה לחיסכון בזמן שיפוטי והאחריות שנטל על מעשיו; את הקשיים שחווה לאורך חייו; את שהייתו במעצר, שתנאיו קשים מתנאי מאסר, במשך למעלה משלושה חודשים; וכן את עברו הפלילי, הכולל הרשעה קודמת בגין עבירות דומות.

4.

המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי על קולת העונש וביקשה להטיל על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק כי העונש שהוטל על המבקש מקל ביותר ואינו עומד ברף הענישה הראוי לחומרת העבירות, ריבוין ומכלול הנסיבות המעלות עיסוק אינטנסיבי בסמים. בית המשפט עמד על כך שלמבקש עבר פלילי הכולל הרשעה בשתי עבירות של סחר בסמים לפי סעיף 13 לפקודה, שתי עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ועבירות נוספות של הפרת הוראה חוקית, איומים, היזק לרכוש וקשירת קשר לביצוע פשע. עוד נקבע כי לא היה מקום לאיחוד מתחמי הענישה לכדי מתחם משוקלל אחד, כפי שעשה בית משפט השלום, וכי הן מתחמי הענישה הנפרדים והן המתחם המשוקלל מקלים ואינם הולמים את חומרת הנסיבות.

בית המשפט סבר כי עונשו של המבקש צריך להיות ברף חומרה גבוה מזה שהתבקש על ידי המשיבה, אולם בהתחשב בכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם, העמיד את עונשו של המבקש על 20 חודשי מאסר בפועל.

המבקש אינו משלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.

המבקש סבור כי יש ליתן לו רשות ערעור בשל שיקולי צדק, לאור פער הענישה בין הערכאות הקודמות, כאשר בית משפט קמא כמעט ושילש את עונשו ולמעשה, פעל בניגוד לכלל לפיו אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם הנאשם. לשיטת המבקש, אף שנכון היה להחמיר בעונשו, הרי שהעונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי חורג ממדיניות הענישה הנהוגה והוטל מבלי שבית המשפט קמא קבע מתחם עונש הולם חלופי; מבלי שהכריע האם יש לאמץ מתחם אחד או כמה מתחמים לכל האירועים המתוארים בכתב האישום; ומבלי שהתייחס לפסיקה שהוגשה מטעם המבקש ביחס למדיניות הענישה הנהוגה או לכל פסיקה אחרת.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להיעתר לה.

רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים חריגים, בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 7088/20 זוהר נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (21.10.2020) (להלן: עניין זוהר )), ועניינו של המבקש אינו בא בגדרם.

הבקשה שלפניי אינה מעלה שאלה עקרונית, עילתה היחידה היא הפגיעה הנטענת בתחושת הצדק בשל פערי הענישה בין הערכאות. ככלל, בקשה המופנית נגד חומרת העונש אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, למעט במקרים חריגים, בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה בעבירות דומות ( רע"פ 4662/20 יאסין נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (14.7.2020) (להלן: עניין יאסין )). גם פערי ענישה אינם מצדיקים, כשלעצמם, מתן רשות ערעור אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. פער הענישה אינו נבחן על פי ערכים מספריים גרידא, אלא לאורם של עקרונות יסוד במשפט הפלילי, ובהם עקרון ההלימה. ככל שהעונש שהוטל בערכאה הדיונית נראה כשגוי, אזי ממילא אין הוא יכול לשמש כאמת מידה מתאימה להשוואה (עניין זוהר , פסקה 4; עניין יאסין , פסקה 5). המבקש כלל אינו חולק על כך שהעונש שגזר עליו בית משפט השלום הקל עמו יתר על המידה.

בענייננו, אמנם מתקיים פער משמעותי בענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור, אולם בחינת הדברים לאורו של עקרון ההלימה, מעלה כי בצדק פסק בית המשפט המחוזי כי העונש שהוטל על המבקש בבית משפט השלום אינו משקף את מדיניות הענישה הראויה. מסקנה זו מתחייבת מחומרת עבירות הסמים בהן הורשע המבקש, לרבות סחר בסמים, גידול והחזקה שלא לצריכה עצמית, מספר העבירות, סוגי הסמים שהיו תחת ידו וגיוונם, פוטנציאל הנזק והעובדה שהמבקש הורשע בעבר בעבירות דומות. העונש שהטיל בית המשפט קמא על המבקש משקף שיקולים עונשיים אלו ואין יסוד לטענה כי יש בכך משום מיצוי הדין עמו, כאשר ככלל מגמת הענישה בעבירות סמים, היא של החמרה והרתעה (השוו: ע"פ 8048/19 פיצ'חדזה נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (20.6.2020)). בהתחשב בכל האמור, לא מצאתי כי למבקש נגרם אי-צדק מהותי.

7.

גם העדרה של קביעה מפורשת של מתחם העונש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינה עילה למתן רשות ערעור. בנסיבות העניין כאן, העונש שהטיל בית המשפט המחוזי מצוי במתחמי הענישה הנפרדים שקבע בית משפט השלום (בטרם מצא לאחדם לכדי מתחם עונש אחד), מה גם שבית המשפט קמא פרס את שיקוליו לקביעת העונש (ראו והשוו: רע"פ 8511/16 פלוני

נ'

מדינת ישראל , פסקה 12 (3.5.2018); רע"פ 9102/15

פאר נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (26.1.2016)). " זאת ועוד, לא אחת נפסק, שערכאת הערעור בוחנת, בראש ובראשונה, את התוצאה העונשית הסופית, וגם אם נפלה שגגה באופן הפעלת מנגנון הבניית שיקול הדעת שעוגן בהוראות תיקון 113, אין בכך כדי להצדיק קבלת ערעור כאשר התוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות " (ע"פ 8109/15 אביטן נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (9.6.2016)). מקל וחומר, הדבר נכון במסגרת בקשת רשות ערעור.

8.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.