פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7812/09 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ראובן חסן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 1.9.09 בעפ"ת 4518-07-09 שניתן על ידי
כבוד השופטת נגה אהד
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד איתן יחיאל קידרון
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בנתניה (ת 6130/07) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); ועבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה.
בתאריך 13.3.09 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בנתניה (כבוד השופטת ר' רז ) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו. בנוסף צרף המבקש לדיון שלושה תיקים נוספים (ת"ד 2428/07, ת 1769/09 ו-ת 1782/09), במסגרתם הודה בשני מקרים נוספים של נהיגה בשכרות, עבירה של אי ציות להוראות שוטר, עביר של נהיגה ללא רישיון בתוקף ועבירה של נהיגה בעת פסילה.
ביום 28.6.2009 גזר בית המשפט על המבקש עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך חמש שנים; וקנס בסך 5,000 ש"ח.
על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי באר שבע (עפ"ת 4518-07-09).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את הערעור ביום 29.9.2009 בקובעו כי אין מקום לחוס על עברייני תעבורה המבצעים עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול לאור התוצאות הקשות האפשריות של התנהגות זו. בית המשפט קבע כי צדק בית המשפט לתעבורה משהעדיף מתן ביטוי לסכנה הגלומה לציבור על פני נסיבותיו האישיות של המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענתו, לפיה שגה בית המשפט משלא הקל בעונשו, לאור נסיבותיו האישיות ובפרט לנוכח חשיבות האינטרס שבשיקומו ולהליך הגמילה אותו מבקש הוא לעבור. בעניין זה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי ערך הבחנה בכל הנוגע לאינטרס השיקום בין עבריינים "פליליים" ועבריינים "תעבורה", קביעה המצדיקה דיון בגלגול שלישי. בד בבד עם הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע העונש.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהכרעותיהן של הערכאות שקדמו לי הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, חרף טענות המבקש הרי שאין בקשת רשות הערעור מעלה כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת העשויה להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. חרף חשיבותו של הליך הגמילה אותו מבקש המבקש להמשיך, וחרף רצונו בשיקום, לא ניתן להתעלם ממקבץ העבירות בהן הורשע, ובהן מספר עבירות של נהיגה בשכרות, כמו גם מעברו התעבורתי המכביד. במצב זה, ולאור חומרת העבירות אותן ביצע, תוך התעלמות מהמסוכנות הרבה הטמונה בהן לציבור הרחב, אין מנוס מפני הטלת עונש ממשי ומוחשי על המבקש כביטוי למעשים אלו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משכך ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י"ג בתשרי התש"ע (1.10.2009).
ש ו פ ט