רע"פ 7814/03 חוסין סולימאן נ. מדינת ישראל

לבית משפט השלום בנצרת הוגש כתב אישום נגד המבקש, בו נטען כי בשנת 1993, עת כיהן כראש המועצה המקומית כפר משהד (להלן - המועצה), פעל הוא לכך שהמועצה תקבל לידיה כספים שלא כדין ממשרד השיכון. זאת, באמצעות זיוף של הסכום אשר הופיע על טופס לשחרור כספי מענק לו הייתה המועצה זכאית. במועד מאוחר יותר הוגש כתב אישום מתוקן נגד המבקש, ובו אישום נוסף על זה שנכלל בכתב האישום המקורי. על פי האישום הנוסף, קשר המבקש עם אחד יוסף סולימאן (להלן - יוסף), קרוב משפחה שלו אשר עבד אותה עת במועצה, כי יוסף יודה מיוזמתו במעשה הזיוף האמור. זאת, במטרה להפריך את החשדות נגד המבקש בעניין זה. בית המשפט (כב' השופטת ר' לאופר חסון) הרשיע את המבקש בעבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות (סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)), שימוש במסמך מזוייף (סעיף 420 לחוק העונשין) ונסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות (סעיף 415 לחוק העונשין). עבירות אלו יוחסו למבקש במסגרת האישום המקורי. לעומת זאת, זוכה המבקש מחמת הספק מן העבירות אשר יוחסו לו במסגרת האישום השני. נפסק, כי הגם שהוכח כי המבקש הוא אשר בצע את מעשה הזיוף, לא ניתן לקבוע ברמת ההוכחה הדרושה במשפט הפלילי כי הודאתו הכוזבת של יוסף אכן ניתנה בעצה אחת עם המבקש. לאחר מתן הכרעת הדין הגיש המבקש לבית המשפט בקשה לצוות על ביטול הרשעתו, אולם בקשה זו נדחתה. בגין העבירות בהן הורשע הושת על המערער קנס בסך 16,000 ש"ח או 7 חודשי מאסר תחתיו, וכן מאסר על תנאי של שנה אחת. בית המשפט אף חייב את המבקש לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח לפיה יימנע, תוך שנתיים מיום מתן גזר הדין, מביצוע עבירה מן העבירות בהן הורשע. נקבע כי אם יימנע המבקש ממתן התחייבות כאמור, ייאסר לתקופה של 60 ימים. עוד קבע בית משפט השלום במסגרת גזר הדין, כי בעבירות אשר עבר המבקש יש משום קלון. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בנצרת הן על ההרשעה, הן על העונש והן על הקביעה בדבר הקלון שבמעשהו הפלילי. בית המשפט (כב' השופטים י' כהן, א' אברהם וג' (דה ליאו) לוי) דחה את הערעור על כל חלקיו. מכאן הבקשה שלפניי ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

עיקר השגותיו של המבקש נוגעות לממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר אושרו על ידי בית המשפט המחוזי. בין היתר טוען הוא, כי זיכויו מן העבירות אשר יוחסו לו במסגרת האישום הנוסף משליך בהכרח על הממצאים ביחס לאישום הראשון. ביחס לקביעת הקלון מוסיף המבקש וטוען, כי היה על הערכאות דלמטה להחיל על עניינו את המצב המשפטי אשר נהג בעת ביצוע המעשה שבגינו הורשע. הכלל אשר עליו חזר בית משפט זה פעמים רבות הוא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים נדירים, בהן עולות שאלות שחשיבותן המשפטית חורגת מגדר עניינם הישיר של בעלי הדין (למשל, רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענותיו של המבקש אינן מצביעות על היותו של המקרה דנא אחד מאותם מקרים חריגים, ומשכך דינה של הבקשה להידחות.