פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7852/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
המבקש:
היתם אלקיש
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
2.7.03 בע"פ 70593/03 שניתן על-ידי כבוד השופטים ד' בר אופיר, ש' דותן וש'
ברוש
בשם המבקש: עו"ד א'
עיראקי
החלטה
השופט א' מצא:
המבקש הורשע, בבית-משפט השלום, על יסוד הודאתו בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. בית-המשפט גזר עליו שנים-עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן הפעיל נגדו שני עונשי מאסר על-תנאי – האחד בן שמונה-עשר חודשים והשני בן שמונה חודשים – וזאת בחופף לתקופת המאסר שאותה ריצה המבקש בעת מתן גזר-הדין. כך יצא שעל המבקש הוטל לרצות רק שישה חודשים נוספים מעבר לתקופת המאסר שאותה ריצה על-פי גזר-דין קודם. המדינה ערערה לבית-המשפט המחוזי על קולת עונשו של המבקש וערעורה התקבל. בית-המשפט המחוזי קבע שכלל תקופות המאסר ירוצו במצטבר, כך שבסך הכול ירצה המבקש תקופת מאסר כוללת נוספת בת שלושים ושמונה חודשים. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, ובה טוען המבקש כי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מעורר שאלות בעלות חשיבות כללית באשר לגבולות ההתערבות של ערכאת ערעור במידת העונש.
דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול" שלישי עשויה להינתן רק במקום שבו מצביע המבקש על שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים, או כשמתעורר חשש לעיוות דין חמור. עניינו של המבקש אינו נמנה עם איזה מן המקרים הללו. בית-המשפט המחוזי ראה להתערב בגזר-דינו של בית-משפט השלום מתוך שסבר כי בנסיבות העניין אין העונש, הבולט בקולתו, יכול לעמוד. במקרה דנן לא התעוררה אפוא כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. כמו-כן לא מצאתי יסוד לטענה כי נגרם למבקש עיוות דין. מעיון בקורות המעשה עולה כי בהיותו אסיר החדיר המבקש לבית-הסוהר, בשובו מחופשה, סמים מסוכנים מארבעה סוגים שונים, בהם יותר מ-60 גרם קנאבוס ויותר מ-37 גרם הירואין; ובעשותו כן אף הפר את תנאיהם של שני גזרי-דין שכללו עונשי מאסר מותנים. בנסיבות שתוארו, ולנוכח עברו הפלילי של המבקש, אין יסוד לקבל את טענת הסנגור כי בהתערבותו של בית-המשפט המחוזי בגזר-הדין היה דבר-מה חריג.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח באלול תשס"ג
(15.9.03).
ש ו פ ט