פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"פ
7866/99
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המ
בקש:
נסים דוידיאן
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט
המחוזי
בירושלים מיום 22.9.99 בע"פ 1240/99,
שניתן
על-ידי כבוד השופטים צ' סגל, מ' גל
ומ'
מזרחי
החלטה
המבקש הורשע בבית-משפט השלום בעבירות של תקיפת בן-זוג, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והפרת הוראה חוקית. דינו נגזר, לאחר שלב הטיעונים לעונש, לשנתיים וחצי מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על-תנאי.
המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי, הן על עצם הרשעתו, והן על חומרת עונשו. טענתו העיקרית היתה, כי בית-משפט השלום קבע את גזר-הדין בטרם שמע את הטיעונים לעונש, וזאת בהתבסס על העובדה שגזר-הדין ניתן זמן קצר בלבד לאחר שמיעת הטיעונים.
בית-המשפט המחוזי (השופטים צבי סגל, משה גל ומרים מזרחי) דחה את מירב טענותיו של המבקש, אך הפחית את תקופת המאסר על-תנאי שהוטלה עליו. מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי.
דין הבקשה להידחות.
הכלל הוא שאין לאפשר ערעור שני בעניינו של בעל-דין, אלא כאשר מדובר במקרה המעלה שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, שהיא בעלת השלכות רחבות, החורגות מנסיבות המקרה הבודד. למצער, רשות לערער תינתן במקרה שבו נגרם עיוות-דין חמור. המבקש לא העלה כל בעיה משפטית, אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות לערעור שני.
מעבר לנדרש אוסיף, כי גזר-דינו של בית-משפט השלום הינו גזר-דין מפורט, המתייחס לבקשת המבקש להקל בעונשו, לתסקיר-המבחן ולעברו הפלילי של המבקש, אשר הוצגו בפני בית-המשפט רק בשלב הטיעונים לעונש. מעל למחצית מגזר-דינו של בית-המשפט מוקדשת לטיעוני סניגורו של המבקש. בנסיבות אלו, תמוהה בעיניי טענתו של המבקש, לפיה התעלם בית-המשפט מטיעוניו לעונש, ומנע ממנו את זכות-הטיעון.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית.
המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו בתאריך 26.12.99 בשעה 09:00 בבית-המעצר במגרש הרוסים בירושלים.
ניתנה היום, י"א בטבת תש"ס
(20.12.99).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT