רע"פ 7868/11 אלי ציון נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עפ"א 27273-07-11, כבוד השופטת י' שיצר ) מיום 6.10.2011, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו, אשר ניתן ביום 4.7.2011 (ב"ש 4731/10, כבוד השופט ג' הימן ).

ביום 20.5.2010 הוציא המשיב צו הריסה מנהלי למבנה אשר נבנה ללא היתר ברח' נתיבות מס' 39/א גוש 6136, חלקה 73, המצוי בשטחה המוניציפאלי של עירית תל-אביב-יפו. ביום 10.6.2010 הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטולו של צו הריסה זה. ביום 4.7.2011 דחה בית המשפט את הבקשה, וקבע כי מהעדויות החזותיות אותן הגישה המשיבה עולה באופן ברור כי המבקש לא ביצע במקום שינוי צורה והגדלה מועטה של הגג, אלא הוא בנה מבנה חדש, הגדול באופן משמעותי מזה שהיה קיים, וכל זאת ללא היתר בניה.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט מחוזי. ביום 6.10.2011 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו, וקבע כי אין כל מקום להתערב בממצאים שקבע בית המשפט לעניינים מקומיים לעניין מועד אכלוס המבנה והיקף עבודות הבניה שבוצעו.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קבע כי צו ההריסה המנהלי הוצא על ידי המשיב ללא סמכות ובניגוד לסעיף 238א(א)(3) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, זאת מאחר שהמבנה היה מאוכלס למעלה משלושים ימים לפני הוצאתו של הצו. עוד טוען המבקש, כי היה על בית המשפט המחוזי להתערב בממצאים שנקבעו על ידי המשפט לעניינים מקומיים, מאחר שהממצאים שנקבעו אינם עקביים. שכן, מחד גיסא האמין בית המשפט לגרסתו שלפיה הוא מתגורר במקום שנים ארוכות, ומאיך גיסא נקבע כי אין תימוכין לגרסתו כי הוא התגורר במבנה לפחות שלושים ימים לפני הוצאת הצו.

מנגד, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות. שכן היא אינה מעלה כל סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. לטענתו, קביעותיו של בית המשפט בעניין גודל הנכס שנבנה, סוגיית מועד האכלוס ואמינות גרסת המשיב, הם ממצאי עובדה ומהימנות אשר טענות המבקש אינן מקימות כל עילה להתערב בהם. בעניין זה טוען המשיב כי נקבע באופן ברור כי גרסת המבקש הינה "חסרת שחר", אינה מתיישבת עם תצלומי האוויר, וכי הוא לא הציג כל ראיה לחיזוק גרסתו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיב ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון אף בפני ערכאה שלישית.

אוסיף, כי אין ממש בטענות המבקש כי הממצאים אשר נקבעו על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, ואושרו על ידי בית המשפט המחוזי, אינם עקביים. אומנם, תחילה האמין בית המשפט לעניינים מקומיים לאמור בתצהירו של המבקש בעניין זיקתו למקרקעין, ואפשר לו לטעון לגוף בקשת ביטול צו ההריסה, על אף שהוא לא הציג כל ראיה בדבר זכויותיו בנכס. אולם, משמצא בית המשפט כי גרסתו אינה מתיישבת עם התצלומים שהוגשו על ידי המשיב, ולא הוגשה כל ראיה על ידו לעניין מועד האכלוס, צדק בית המשפט משקבע כי הוא לא הרים את הנטל הרובץ עליו במסגרת בקשה לביטול צו ההריסה.

סוף דבר הבקשה נידחת. החלטתי מיום 27.10.2011 בעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה מבוטלת בזאת.

מועד תחילת מנין הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי יחל מיום 1.1.12.