רע"פ 7908/02 למברטו דוד נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בירושלים בעבירות של גניבת רכב, מעשה פזיזות ורשלנות ואי ציות לתמרור. זאת, לאחר שגנב רכב, נהג בו לתוך רחוב חד-סטרי בניגוד לכיוון התנועה, ופגע ברכב חונה וברכב שבא מולו. בגין עבירות אלה הטיל עליו בית-משפט השלום עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל, שבעה חודשי מאסר על-תנאי ושלילת רשיון נהיגה למשך שנה.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בירושלים על חומרת העונש, ואילו המדינה ערערה על קולתו. בערעורו, טען המבקש כי ביצע את העבירות כשהוא במצב פיסי ומנטאלי קשה, עקב הרעלת סמים בה לקה, ועל-כן לא שלט במעשיו. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, בקובעו, כי למבקש עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות רבות בעבירות רכוש ואלימות; כי על-אף שריצה המבקש עונשי מאסר רבים בעבר, שב הוא ומבצע עבירות נוספות; כי מתסקיר שירות-המבחן עולה, כי המבקש מכור מזה שנים רבות לסמים קשים; כי הסיכויים לשיקומו ולגמילתו מסמים הינם קלושים; וכי על-כן המבקש הינו מסוכן לציבור. ואילו את ערעור המדינה על קולת העונש, קיבל בית-המשפט המחוזי, זאת לנוכח חומרת מעשיו של המבקש, עברו הפלילי הקשה, וחרף נסיבותיו האישיות. בית-המשפט המחוזי ביטל את גזר-דינו של בית-משפט השלום, וגזר על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי, והוסיף, כי בית-המשפט המחוזי החמיר בעונשו באופן קיצוני, שאינו תואם את נסיבות העניין החריגות; וכי כיום הוא מרצה את עונשו באגף נקי מסמים ועושה מאמצים על-מנת להשתקם.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. שכן, כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. ראו בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה; ניתנה בתאריך 13.8.91). לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

מעבר לדרוש יוער, כי העונש שהטיל בית-המשפט המחוזי על המבקש איננו חורג מנורמת הענישה הראויה לעבירות שביצע, אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובנסיבות בהן ביצע את העבירות.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.