רע"פ 7911/13 מלכה סוריזון נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' לוי ), בעפ"א 11653-08-13, מיום 27.10.2013. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי, את ערעורם של המבקשים, על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' הימן ), בתיק 1/10/919, מיום 15.7.2013.

בהחלטתי מיום 21.11.2013, הוריתי על דחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הפסקת השימוש החורג בבית מגורים כגן ילדים, וזאת, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקשים הוגש כתב אישום במסגרתו יוחסה להם עבירה של שימוש חורג, לפי סעיפים 145 ו-204(ב), לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ); בצירוף תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

מעובדות כתב האישום עולה, כי המבקשים הפעילו גן ילדים, החל מחודש מרץ 2009, ביחידה, ששטחה 88 מ"ר – אשר נמצאת בקומתו הראשונה של בניין תלת קומתי, ברחוב יהודה המכבי 58 בתל אביב-יפו, ושלפי היתר הבניה החל עליה היא נועדה למגורים בלבד (להלן: היחידה ).

עוד נטען בכתב האישום, כי המבקשים עשו שימוש חורג ביחידה, בהיותם בעליה והמשתמשים בה בפועל.

הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים

3.

בתחילה, כפרו המבקשים בנטען בכתב האישום אשר הוגש נגדם, ואולם בהמשך הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו הודו המבקשים בעבירה שיוחסה להם, והורשעו בהתאם לכך.

ביום 15.7.2013, נגזר דינם של המבקשים והושתו על כל אחד מהם העונשים הבאים: קנס בסכום של 8,000 ₪; חיוב בתשלום מחצית אגרה בסכום של 5,123 ₪; חתימה על התחייבות בסכום של 30,000 ₪, שלא לחזור ולבצע את העבירה שבה הורשעו, או לעבור עבירה של אי-קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, וזאת, למשך שלוש שנים. כמו-כן, הורה בית המשפט לעניינים מקומיים למבקשים להפסיק את השימוש החורג ביחידה, החל מיום 1.9.2013.

הדיון בבית המשפט המחוזי

4.

המבקשים ערערו על גזר דינו של בית המשפט לענייניים מקומיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 27.10.2013, דחה בית במשפט המחוזי את הערעור, תוך שהוא סומך ידיו על קביעותיו של בית המשפט לעניינים מקומיים.

עם זאת, ו" לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר בעיקר להורי הפעוטות, להיערך בהתאם ", הורה בית המשפט המחוזי על דחיית ביצוע הפסקת השימוש החורג, ליום 1.12.2013.

הבקשה לרשות ערעור

5.

ביום 21.11.2013, הגישו המבקשים, באמצעות בא-כוחם עו"ד מור קרני, את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי, שעניינה הבלעדי הינו מועד כניסתו לתוקף של צו הפסקת השימוש החורג ביחידה. בגוף הבקשה נטען, כי היא מניחה לפתחו של בית משפט זה, סוגיה הנוגעת להפעלתו של פעוטון שבו שוהים 20 ילדים, ואשר מיועד לעוללים עד גילאי שלוש, סוגיה אשר, לדידם של המבקשים, יש לה " השלכות והיבטים בעלי חשיבות אנושית ואישית רבה על ציבור מסויים ". עוד נטען, כי נושא הפעלת פעוטונים בישראל, הינו סבוך, וסובל מהעדר הסדרה נאותה, דבר הגורר קושי אובייקטיבי בהשגת אישורים מתאימים, להפעלתם כדין. נטען בנוסף, כי כתוצאה מכך, קיימת מצוקה של ממש, במציאת מסגרות חינוכיות לילדים רכים בשנים.

לאור האמור, גורסים המבקשים, כי יש בנסיבות העניין, לאשר את דחיית ביצועו של הצו להפסקת השימוש החורג, עד ליום 31.8.2014, וזאת לאור השיקולים הבאים: הסתמכותם של הורי הפעוטות כי תמשך פעילותו השוטפת של הגן עד לסיומה של שנת הלימודים הנוכחית; מצבם הכספי הרעוע של המבקשים, שהינם בני זוג המטופלים בשלושה ילדים, ושהפעוטון מהווה עבורם מקור הכנסה יחידי; פעילותם הנוכחית של המבקשים לקידום השגת אישורים כדין להפעלת הפעוטון; מדיניותה של עיריית תל אביב-יפו, שלטענת המבקשים, נוטה ליתן היתרים לשימוש חורג, לגנים פרטיים לגיל הרך; ומתן אורכות להפעלת פעוטונים, עד לסיום שנת הלימודים, במקרים אחרים שנזכרו בבקשה.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לידי מסקנה כי דינה להידחות.

כלל שקנה לו שביתה בשיטתנו הוא, כי בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה, שמורה אך למקרים מיוחדים המעוררים שאלה משפטית נכבדה או סוגיה ציבורית כבדת משקל, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, וכן למקרים בהם מתגלה אי-צדק או כאשר עולה חשש שלמבקש נגרם עיוות דין ( רע"פ 7579/13 אבו קוידר נ' מדינת ישראל

(26.1.2014); (רע"פ 5959/13

לאור נ' מדינת ישראל

(21.1.2014); רע"פ 8875/13

ביטון נ' מדינת ישראל

(12.1.2014)).

כעולה מניסוחה של הבקשה, היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הישיר של הצדדים בה. כמו-כן, מקרה זה איננו נמנה על אחד המקרים החריגים בהם תוענק רשות ערעור משיקולי צדק או מחשש שלמבקש נגרם עיוות דין. על-כן, דינה של הבקשה להידחות, מטעם זה בלבד.

למעלה מן הצורך, אציין כי אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. כפי שהבהירו הערכאות הקודמות, בצדק, במשך כארבע שנים מאז החל השימוש החורג, נמנעו המבקשים מלנקוף אצבע, כדי לקדם את הסדרתו החוקית של הפעוטון (להוציא פנייה מקדמית לבירור היתכנותו של היתר שנענתה בשלילה). לכל אורכה של תקופה זו המשיכו המבקשים להפעיל את המקום, תוך זלזול בשלטון החוק, ואף לא חדלו מניהולו והפעלתו של הגן, חרף דחיית בקשתם לעיכוב ביצוע צו הפסקת השימוש, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, מיום 27.8.2013.

בנסיבות אלה, אינני רואה כל סיבה של ממש להשהות את צו איסור השימוש עד לתום שנת הלימודים הנוכחית.

7.

על יסוד האמור לעיל, ומשלא מצאתי הצדקה להורות על עריכתו של דיון ב" גלגול שלישי ", דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

לאור התוצאה אליה הגעתי, עיכוב ביצוע הצו להפסקת השימוש החורג, עליו הוריתי ביום 21.11.2013, מבוטל בזאת, וצו הפסקת השימוש יכנס לתוקף ביום 2.3.2014.