רע"פ 7915/08 רג'א אבו כליא נ. עיריית חיפה

1.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בהפעלת עסק ללא רישיון בניגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. בעקבות כך הורה בית-משפט לעניינים מקומיים בחיפה על הפסקת פעילות העסק, וגזר למבקש קנס בסך 3,000 ש"ח. בערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי נטען כי המבקש, שלא היה מיוצג שעה שהודה בפני בית-המשפט קמא, לא הבין את מהות ההליך וכלל לא התכוון להודות בעובדות כתב-האישום. עוד נטען, כי משפחת המבקש מפעילה את העסק במשך חמישים שנה ואין זה סביר לסגור אותו מבלי לערוך בירור יסודי של נחיצות רישיון העסק, תוקפו ונפקותו המשפטית. בית-המשפט קמא דחה את הערעור, וקבע כי אין ממש בטענה לפיה לא התכוון המבקש להודות בעבירות שיוחסו לו, וכי הטענה לפיה כלל לא ברור אם נחוץ רישיון עסק בעניינו, נטענה בעלמא.

2.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בטענה כי בכתב-האישום נפלו טעויות מהותיות, שכן כתובת העסק שנרשמה בו אינה נכונה וכך גם מהות העסק המצוין בו. בנוסף, חוזר המבקש על השקפתו לפיה שגו הערכאות מטה כאשר דחו את טענתו באשר לכוונתו הודות באישום.

3.

דין הבקשה להידחות. הזכות לערעור שני שמורה למקרים בהם מעלה הבקשה סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). אין בקשה זו באה בגדרי ההלכה. טענות המבקש באשר לטעויות טכניות כאלו ואחרות בכתב-האישום, היו צריכות לעלות בפני הערכאה הדיונית ובקשת רשות ערעור אינה הבמה המתאימה לעשות זאת. באשר להודאת המבקש, גם בטענה זו לא מצאתי ממש, הואיל ומפיו למד בית המשפט לעניינים מקומיים כי הוא אינו מחזיק ברישיון עסק, ומאידך לא נטען דבר וחצי דבר לפיו הפעלת העסק אינה חייבת ברישיון. הנה כי כן, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא נפל פגם, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.