פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7967/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
רונן טבקול
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה אשקלון
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 30.9.13 בעפ"א 54335-07-13 שניתן על ידי כבוד
השופט י' אלון - נשיא
החלטה
1.
לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"א 54335-07-13, הנשיא י' אלון ), מיום 30.9.2013, אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת בית משפט השלום באשקלון (בב"נ 10505-08-12, השופט ע' כפכפי ) מיום 18.7.2013.
2.
ביום 5.5.2012, ניתן על ידי בית משפט השלום באשקלון צו הפסקה שיפוטי, על פי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, "למניעת השימוש במבנה בחוף ימה של אשקלון הידוע כגוש 1937 חלק מחלקות 48 ו-416 בו החלה לפעולה בשלהי קיץ 2012 מסעדה בשם 'גוטה על המים'". ביום 18.7.2013, ניתנה החלטה, נשוא בקשה זו, אשר החריגה מהצו "שימוש במשטח הבטון המחופה בריצוף צפונית למבנה ובדרכי הגישה אליו מהצפון וממערב ובלבד שלא יעשה כל שימוש במבנה". זאת, נוכח מסקנת בית המשפט כי צו ההפסקה ניתן לטובת מניעת שימוש יום יומי במבנה, וכי חלק מהעבודות הבנייה שנעשו לכאורה ללא היתר, בוצעו לשם מניעת קריסת המצוק לים. לפיכך, ונוכח הפגיעה בחופש העיסוק של המבקש, נקבעה ההחרגה לצו ההפסקה כאמור לעיל.
3.
על החלטה זו ערערה המשיבה. כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. ראשית, קבע כי בהחלטה קודמת של בית משפט השלום מיום 5.12.2012 נקבע כי כל עבודות הבנייה נעשו ללא היתר בנייה תקף, וכי לא מצא בטענות המבקש בסיס להבחין בין עבודות הבנייה השונות שנעשו. ולפיכך, לעמדתו לא הייתה סיבה להחריג מצו ההפסקה את משטח הבטון המחופה. לאחר מכן, קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם צו ההפסקה מהווה פגיעה בחופש העיסוק של המבקש, אולם, מול פגיעה זו ניצבים אינטרסים רבים ובראשם אכיפת חוקי התכנון והבנייה. מטעמים אלה, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, ביטל את צו ההחרגה שנקבע בהחלטה מיום 18.7.2013, והשיב על כנו את צו ההפסקה שניתן בהחלטה מיום 5.5.2012. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי פסק דינו יכנס לתוקפו ביום 15.1.2014 ועד לאותו מועד תישאר על כנה ההחרגה כפי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום ביום 18.7.2013.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. במסגרתה, מציין המבקש מספר טענות בנוגע לטעויות שנפלו לדידו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בין היתר, טוען הוא כי הייתה סיבה להבחין בין העבודות שנעשו בנכס, ולפיכך, היה מקום להחריג מצו ההפסקה קיום אירועים על משטח הבטון המחופה. בנוסף, טוען הוא כי בית המשפט המחוזי איזן באופן לא ראוי בין אינטרס הציבור לבין זכות הקניין וחופש העיסוק המוקנית לו. בנוסף, מעלה הוא טענות בדבר אי תחולת הצו על קיום אירועים מתחת לכיפת השמיים.
5.
דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור תינתן רק באם ההליך מעורר סוגיה עקרונית או ציבורית חדשה , החורגת מעניינם של הצדדים הפרטניים , או נוכח שיקולי צדק ייחודיים ( ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
6.
כמו כן, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות ייחודיות המצדיקות את קבלת הבקשה. כלל טיעוניו של המבקש הועלו כבר בפני שתי ערכאות, אשר דנו בהן בכובד ראש. לבסוף, אזכיר, כי כידוע, לא תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי רק משום שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה הפוכה מזו של בית משפט השלום.
7.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ב בכסלו התשע"ד (25.11.2013).
ש ו פ ט