פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 797/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ראובן קיינר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 80148/05 מיום 22.12.05 שניתן על ידי
כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד דותן
רוסו
החלטה
על שמו של המבקש היה רשום רכב שמספרו 4564582. ברכב זה נעברו 43 עבירות חניה, אשר הקנסות עליהם הצטברו לסכום ניכר. המשיבה שלחה למבקש הודעות, כי ישלם את החוב, אלא שהקנסות לא שולמו.
לפי הנטען על-ידי המשיבה, בין התאריכים 1.2.96 ועד 4.3.98, נרשמו על הרכב האמור 43 עבירות חניה, אשר הקנסות לגביהן הצטברו, נכון ליום 19.1.04, לחוב בסך 14,585 ש"ח. המבקש טען מנגד, כי הוא איננו רשום כבעלים של הרכב, אלא בנו, הנקרא בשם קיינר יובל. לטענת המבקש, בשל טעות ברישיון הרכב נרשם שמו של הבן בצרוף מספר תעודת הזהות של המבקש האב ומכאן הפנייה, שנעשתה אליו, המבקש, ולא אל הבן.
התיק הובא לדיון בפני בית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו.
לאחר בירור העובדות, החליט בית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ב' קהלת) ביום 15.3.05, כי מכיוון שמסתבר שלא המבקש רשום בתור בעלי הרכב אלא בנו, קיינר יובל, ולאור העובדה שהמשיבה שלחה הודעות בהתאם למספר הזיהוי של המבקש ולא לפי שם בעל הרישיון, אזי מי שאמור לשלם את הקנסות הינו המבקש עצמו. אלא, שלאור אי-ההבנה, שנוצרה בשל רישום לא נכון של השם, בצרוף מספר הזהות של האב, נקבע, כי המבקש ישלם את הסכום המקורי של הקנסות בתוספת 50% פיגורים ותו לא.
על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
ביום 22.12.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) את הערעור בקובעו, כי הגם אם ללא סמכות, הגיע בית-המשפט לעניינים מקומיים לידי תוצאה ההולכת לקראת המבקש, כברת דרך של ממש. מספר תעודת הזהות הוא של המבקש ועל כך אין מחלוקת. לו רצה המבקש לוודא שלא יהיה ספק באשר לבעלות הרכב, אזי צריך היה לדאוג, שמספר הזהות הרשום ברישיון הרכב יהיה של בנו ולא שלו. סכום הקנס שקבע בית-המשפט לעניינים מקומיים הושאר אפוא בעינו.
בגדר הבקשה, שב המבקש וחוזר על טענותיו שהשמיע בפני בית-המשפט המחוזי. לטענתו, הוא אינו בעל הרכב ומספר תעודת הזהות ברישיון הרכב איננו מהווה בעלות. לטענתו, דו"חות החניה בשנים 1998-1996 לא נשלחו לכתובתו ולכן יש לקבוע שהדו"חות התיישנו.
מנגד, תומך בא-כוח המשיבה יתדותיו בהכרעת הערכאות הקודמות ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, אין עילה בענייננו אשר תצדיק לערוך דיון ב"גלגול שלישי" במקרה. בנוסף, הפנה בא-כוח המשיבה לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, בו נקבע, כי לו רצה המבקש לוודא שלא יהיה ספק באשר לבעלות הרכב, צריך היה לדאוג שמספר הזהות הרשום ברישיון הרכב יהיה של בנו ולא שלו ומכיוון שלא נהג כך, עליו לשאת באחריות למחדלו.
דין הבקשה להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה וטענותיה של המבקשת ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
כמו-כן, מעלה המבקש טענות בבקשתו, אשר מופנות כנגד קביעותיהן של הערכאות הקודמות, שבנוגע אליהן ניתנה לו כבר ההזדמנות להתגונן. ערכאת ערעור בגלגול שלישי לא נועדה לשם בחינה חוזרת של ממצאים והכרעות עובדתיים, אשר דנו בהם הערכאות הקודמות (לעניין זה, ראו ברע"פ 6883/96 בוטושנסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
בנוסף לאמור, אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. לאור נסיבות העניין נראה, כי בצדק קבע בית-המשפט המחוזי, כי לו רצה המבקש לוודא שלא יהיה ספק באשר לבעלות הרכב, היה עליו לדאוג שמספר הזהות הרשום ברישיון הרכב יהיה של בנו ולא שלו ומכיוון שלא נהג כך, עליו לשאת באחריות למחדלו.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ח' באב תשס"ו ( 2.8.06).
ש ו פ ט