פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7974/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
אודליה טופז
נ ג ד
המשיבה:
עיריית תל-אביב
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.9.08 בעפ"א 80164/08 שניתן על-ידי כבוד
השופטת ע' סלומון-צ'רניאק
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד נחמה גרטלר
בשם המשיבה:
עו"ד אתי לוי
החלטה
ביום 13.8.2008 הוצא כנגד המבקשת צו הפסקה שיפוטי בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו, לפי סעיף 246 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ), בגין שיפוצים אותם ערכה המבקשת במבנה מגורים לשם פתיחת גן ילדים, ללא היתר כדין (להלן: צו ההפסקה ).
בעקבות זאת פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה לביטול צו ההפסקה (בש"ב 8839/08).
ביום 31.8.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטת י' רוטנברג ) את הבקשה, לאחר דיון במעמד שני הצדדים ושמיעת עדיהם.
בית המשפט ציין כי אין מחלוקת כי בכוונת המבקשת להפעיל בנכס גן ילדים, וזאת מבלי לקבל היתר לשימוש חורג. לעניין זה קבע בית המשפט כי הוכח שנדרש היתר זה, בהיות הנכס נכס המיועד למגורים ולאור התוכניות החלות על הנכס.
על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (עפ"א 80164/08). בד בבד עם הגשת הערעור הגישה המבקשת בקשה להתליית הצו עד להחלטה בערעור. ביום 4.9.2008 נעתר בית המשפט (כבוד השופטת מ' דיסקון ) והתלה את הצו למשך חודשיים.
ביום 17.9.2008 דן בית המשפט (כבוד השופטת ע' סלומוון-צ'רניאק ) בערעור ודחה אותו לגופו. בפסק דינו קבע בית המשפט כי בית המשפט לעניינים מקומיים נימק היטב את החלטתו ולא נמצא בה כל דופי.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה שבה המבקשת וטוענת כי שגה בית המשפט המחוזי משאישר את השימוש החריג בצו הפסקה לפי סעיף 246 לחוק התכנון והבניה, בהיותו מונע את הפעולות בנכס מבלי שהוכח כי נעברה בו כל עבירה. בד בבד עם הבקשה הגיש המבקש בקשה להארכת מועד כניסת הצו לתוקף, עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.
מנגד, סומכת המשיבה ידה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי דין הבקשה להידחות בהיותה בקשה לערעור בגלגול שלישי שאינו מעלה טענות משפטיות כבדות משקל, ואין בה כדי לחרוג מעניינם הפרטי של הצדדים.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, שוכנעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. משאין בקשת רשות הערעור מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), לא ניתן לקבלה. מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין אין מקום לקבל גם את הבקשה. חרף טענותיה בדבר השימוש הזהיר שיש לעשות בצו ההפסקה, הרי שבענייננו המבקשת מודה כי בכוונתה לעשות שימוש בנכס מבלי לקבל את ההיתר הנדרש כדין. בכל הנגוע לעצם הדרישה להיתר, הרי שמ דובר בבירור עובדתי שנעשה על ידי הערכאה הדיונית, ואין עוד מקום להידרש לו. יתרה מכן, אף המבקשת מבהירה בבקשתה כי היא פועלת להשיג היתר זה, ומבקשת כי יותר לה להפעיל את הגן אף בטרם יינתן לה האישור הנדרש.
בנסיבות אלו, איני מוצא כל מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ה באלול התשס"ח (25.9.2008).
ש ו פ ט