רע"פ 8017/10 ווהב עזרא נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.10.2010 בת"פ 40162-02 (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק – סגן נשיא ).

ביום 6.4.2003 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ש' טימן ) על המבקש, בין היתר, עונש של שלוש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל וכן פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים החל מיום שחרורו מן הכלא. באותו מועד היה תלוי ועומד כנגד המבקש גזר דין נוסף שהטיל עליו בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט ו' אטליא ) לפיו הוא פסול מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שמונה חדשים מיום שחרורו מהכלא.

המבקש הפקיד את רשיון הנהיגה שלו ביום 23.3.2008 במזכירות בית משפט השלום בפתח תקווה. לטענתו, מאז ועד היום לא נהג ברכב ולכן הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לראות את תקופת הפסילה שהוטלה עליו כאילו רוצתה.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע שמניין תקופת הפסילה בתיק זה יחל ביום שבו יפקיד המבקש את רשיונו במזכירות בית המשפט או לחלופין, יגיש תצהיר המאשר כי הרשיון הופקד במזכירות בית משפט אחר.

מכאן הבקשה שלפניי במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שסירב לראות בתקופת הפסילה כאילו רוצתה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כפי שעולה מתגובת המשיבה, בבקשתו של המבקש חסרים פרטים מהותיים הנחוצים להכרעה בה ואך מטעם זה יש לדחותה על הסף. כך, מתברר כי ביום בו הפקיד המבקש את רשיונו במזכירות בית המשפט הוא היה בחופשה מהכלא וטרם סיים לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו. למעשה, המבקש השתחרר מהכלא רק ביום 3.1.2010. אלא, שהמבקש לא התייחס לנתון זה בבקשתו לבית המשפט המחוזי ואף לא הזכירו בבקשה זו. בנסיבות אלה הדיון בסוגיית "ההפקדה הכפולה" מתייתר. מעבר לנדרש, אציין כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. כפי שנכתב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, מניינה של תקופת הפסילה יחל רק ביום בו ישתחרר המבקש ממאסרו. תכליתו של עונש הפסילה לא מתקיימת מקום בו ממילא לא יכול היה המבקש לעשות שימוש ברשיונו והמבקש אינו חופשי לבחור לעצמו את המועד הנוח לו לריצוי עונש הפסילה שהוטל עליו, זאת בניגוד לאמור בגזר הדין שהוטל עליו. עוד יצוין כי באישור על הפקדת רשיון נהיגה, שקיבל המבקש ממזכירות בית המשפט, נכתב במפורש כי מניין חודשי הפסילה יחל מיום שחרורו מבית הכלא. לכן, בנסיבות אלה לא ניתן לראות בעונש הפסילה שהוטל על המבקש כאילו רוצה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.