רע"פ 8034/02 מסרואה סעיד מוחמד נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בחדרה בארבעה אישומים של השמטת הכנסות במזיד ובמרמה תוך שימוש בחשבוניות כוזבות במהלך שלוש שנות מס, ומכירת חשבוניות מס כוזבות לאחר. על המבקש הוטלו תשעה חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים וקנס כספי של 75,000 ש"ח.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בחיפה כנגד חומרת העונש. עיקר טענתו היה, כי לאחר מתן גזר-הדין הסיר המבקש את מחדלו, הגיש דו"חות בגין שנות המס נשוא כתב-האישום ושילם את החוב שהושת עליו, וכי לפיכך יש להקל בעונשו, שכן בית-משפט השלום ציין לחומרא את העובדה שהמבקש טרם הסיר את מחדלו.

בית-המשפט המחוזי, בפסק-דין מנומק, דחה את ערעורו של המבקש בקובעו כי העונש של המבקש אינו נוטה לחומרא במידה כזו המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, וכי הסרת המחדל על-ידי המבקש היא שיקול רלוואנטי, אך יש לתת לה משקל ראוי במכלול השיקולים, ובהם חומרת המעשים אשר נמשכו על-פני שלוש שנים ולא היוו אך מעידה חד-פעמית.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי, וכן בקשה לעיכוב ביצוע.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל דעה, כי אין הן מצדיקות מתן רשות ערעור. כידוע, טענות כנגד חומרת או קולת העונש אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי, למעט במקרים חריגים. ראו בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לא ראיתי לנכון לסטות מכלל זה במקרה שלפניי.

מעבר לדרוש יוער, כי בית-משפט השלום קבע את עונשו של המבקש לאחר שבחן את חומרת העבירות בהן הורשע ומדיניות הענישה הנהוגה בהן, ואת נסיבותיו האישיות של המבקש, וגזר-דינו אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי. טענות המבקש אינן מגלות עילה להתערבות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקש יתייצב, איפוא, לריצוי עונשו בתאריך 22.9.02 בשעה 08:00 במשטרת עירון.