רע"פ 8045/01 בכר מרדכי נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן) מיום 11.10.01 בע"פ 71593/00, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות על פי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975-, בגין הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות ומכירת חשבוניות כאמור בסכומי כסף גדולים. המבקש נידון ל20- חודשי מאסר לריצוי בפועל, ו12- חודשי מאסר מותנים; הוא הגיש ערעור בבית המשפט המחוזי הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. בעצת בית המשפט המחוזי חזר בו הסנגור, שמונה למבקש, מהערעור על הכרעת הדין. הערעור על גזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. כעת עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.טענתו העיקרית של המבקש היא, כי יש לחזור ולדון בערעור על הרשעתו, שכן בא כוחו בערכאה דלמטה חזר בו מהערעור על ההרשעה, שלא על דעת המבקש ובלא שהתייעץ עמו בעניין.

דין הבקשה להידחות. מפרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי עולה , כי לאור המלצת בית המשפט חזר בו בא כוח המבקש מהערעור על הכרעת הדין. אמנם לא ניתן ללמוד מן הפרוטוקול עצמו אם נערכה התייעצות בין הסנגור לבין המבקש עצמו והאם האחרון נתן הסכמתו המפורשת לכך, מראש, ברם לאור העובדה כי המבקש נכח בדיון ולא הביע כל התנגדות לחזרה מהערעור על ההרשעה חזקה עליו, כי אכן הסכים לכך. הסכמתו של המבקש אף נלמדת מכך שלאחר החזרה מן הערעור על ההרשעה, המשיכו ההליכים בערעור על גזר הדין כסדרם, תוך שבית המשפט דוחה את המשך הדיון בערעור על חומרת העונש עד לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש (כך שהייתה למבקש שהות נוספת לשקול את צעדיו). בכל אותם דיונים נטל המבקש חלק. למעלה מן הצורך, יצוין גם כי בית משפט השלום מצא את המבקש אשם בהתבסס על הודעותיו הוא, ולאחר שמצא להן חיזוק בראיות ובהן פנקסי חשבוניות שנמצאו אצל המבקש, הודעות שנתנו שני עדים, והעובדה שטענות עובדתיות של המבקש הוכחו כלא נכונות. אשר לעונש שנגזר על המבקש, לא מצאתי כי הוא חמור במידה יתרה, זאת במיוחד לאור ריבוי העבירות בהן הורשע המבקש, השיטתיות שבביצוען, סכומי הכסף הגבוהים בהם מדובר, ועברו הפלילי של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 18.12.2001 בשעה 12:00.